ממנו בעינויים והעדויות נגדו כוזבות, ובסוף נדון ל-15 שנות מאסר ועבודת-פרך. לאותו לילה כבר אורגנה בריחתו, אם יוחזר לבית-החולים, וידיעה על כך קיבל במסדרון בית-הדין אחרי תום המשפט, אך משם הובל לכלא הצבאי. ממחרת הצליח להשיג, בתלונות על מכאובים ברגלו, את החזרתו לבית-החולים הצבאי, ובלילה שמעו הוא והחייל הבריטי, שותפו לבריחה, את צפירתה של מכונית בקולות האות ז' לפי מורס - הסימן המוסכם, עברו את החומה ונסעו שעתיים בדרכים עקלקלות בהרים עד לכפר בנפת זחלה. הסתתרו שלשה ימים בבית פלח ואח"כ במרתפו של מבריח חשיש, שיורדים לתוכו דרך ארון העומד בחדר (מקום מוכן מכבר להסתרת הסחורה האסורה).
בינתיים הוזעקו כל משמרות המשטרה והצבא שבדרכים לארץ-ישראל לתפוס את שני האסירים כבדי-הפשע לפי תיאוריהם שנמסרו, ופעם אף רדפה מכונית משטרה אחרי מכוניתם, ומעבר לסיבוב הררי חד הספיקו לקפוץ מתוכה ולהשתטח בשדה, ומשם ראו כיצד מכונית המשטרה ממשיכה לדלוק אחריהם. בינתים סבל טוביה כאבים ברגל והחייל האנגלי חלה בדיזנטריה, ומשהבריאו במקצת יצאו לבושים בפלחים רכובים על סוסים דרך בקעת הלבנון, בהדרכה של כומר לבנוני ואח"כ של מבריחים מקצועיים, עד שבצהרי יום 2.6.41 הגיעו לגדר הצבאית של הקיבוץ דן על גבול סוריה ממש. השער הצפוני היה נעול, וטוביה קרא לחבר בחצר שיפתח. ההוא ענה להם שיקיפו לשער השני במרחק מאות מטרים, ובינתים כבר דהר אליהם פטרול סורי ממשטרת תל אל-קאדי. בהתחרות הריצה ניצחו הבורחים ובטרם יספיקו הרודפים להשיגם על אדמת סוריה הגיעו לשער השני, נכנסו אל החצר, ירדו מעל סוסיהם ונשקו את עפר הארץ שלשוטרים הסורים אין רשות וכוח להכנס אליה.
על פעולותיו המוצלחות בסוריה ובלבנון, שהביאו תועלת מרובה לצבאות הברית, הן בימי מרד ראשיד עלי בעיראק והן לקראת ביעור כוחות האויב משתי הארצות שמצפון לארצנו, קיבל מכתבי תודה והוקרה מאת המטות הראשיים של צבאות בריטניה וצרפת במזרח הקרוב, וגם לסוכנות היהודית שלחו הללו מכתבי הכרה "בעד הבחירה המוצלחת בטוביה ארזי כשליח מיוחד למשימות חיוניות כל כך, שהצליח לבצען ביעילות יוצאת מהכלל לטובת הענינים המשותפים של כולנו".
אמנם כמה מהבוגרים והקושרים שגילה טוביה הוחזרו אח"כ לעמדות שלטון על-ידי הגנרל ספירס , אבל זאת כבר אינה אשמתו של טוביה.
כשחזר ארצה שלחתהו הסוכנות לריפוי באמריקה ואחרי הבראתו הטילה עליו לנהל שם פעולות מדיניות חשובות. בין השאר הצליח לגלות תעודות וצילומים על הקשרים של המופתי לשעבר חג' אמין אלחוסייני וחבר מרעיו עם היטלר בהשמדת יהדות אירופה ועל המסתתרים מאחורי הקלעים בשואת ישראל.
שם הכיר את העתונאית הצעירה ג'ורג'ט לבית גולד ברג וכשחזר ארצה הצטרפה אליו וכאן נכנסו לחופה.
מאז המשיך בתפקידים שונים מטעם המחלקה המדינית, בשליחותה אחרי מלחמת העולם ליד המשרד לעניני המזרח שנפתח בפאריס, וכן בתעמולה וביצירת קשרים לטובת ישראל ליד עצרת האומות בלייק סאכסס.
אחרי שובו ארצה ניהל באביב 1948 מצד היהודים את המו"מ עם ערביי חיפה, בתיווכו של הבריגאדיר הבריטי, שהביא לידי כניעת הערבים ללא תנאי ומסירת העיר בידי כוחות ה"הגנה".
אחרי קום מדינת ישראל נתמנה ליועץ לעניני הערבים במשרד החוץ, השתתף כחבר במשלחת הישראלית ליד ועדת הפשרה בלוזאן, ואחרי שטורקיה הכירה במדינת ישראל נתמנה לקונסול באיסטמבול וליועץ הצירות הישראלית באנקרה לענינים קונסולריים, מסחריים ועתונאיים, ורעיתו משמשת כמזכירה הראשית של הצירות.
במשך שנות פעולתו פרסם בעילום-שם מאמרים בעניני ארכיאולוגיה של ארץ-ישראל והארצות השכנות וכן חוברות בענינים מדיניים בצירוף תעודות חשובות באנגלית, בצרפתית ובערבית. מהן שאבה העתונות העולמית, וביחיד האמריקאית, חומר רב לטובת ישראל בעת הדיונים בלייק סאכסס בדבר קבלת מדינתנו כחברה לאו"ם.
הודות לכשרונותיו והצלחתו הגדולה במילוי שלושת תפקידיו בטורקיה - החליטה ממשלת ישראל למנותו בראש אותם התפקידים החשובים בארגנטינה, שהיא אחת הארצות החשובות ביותר באמריקה הדרומית.
בתו : מרים-אילנה.
יוסף אבידר (רוכל)
נולד בי"ח אייר תרס"ו (7.5.1906) בקרמניץ, פלך וולין, באוקראינה, לאביו יהושע רוכל ולאמו שפרינצה בת שמואל הלפרין. למד בחדרים ובבי"ס תיכוני ובשנות העשרים הראשונות היה מזכיר סניף ה"התאחדות" (צעירי ציון - הפועל-הצעיר) בקרמניץ שבחלק ווהלין שהשתייך לפולין בין שתי מלחמות העולם.
ב-1925 עלה ארצה, עבד זמן-מה כפועל בקואופרטיב "חרות" ואח"כ בפקידות של מועצת פועלי תל-אביב ויפו בתפקידים שונים: כמזכיר אגודות מקצועיות, מנהל לשכת העבודה, מנהל מחלקת העבודה. היה חבר מרכז "הפועל", מפקד "הסדרן" וחבר מרכז ה"הגנה".