ב-1932 נשא לאשה את ימימה בת שמואל טשרנוביץ ז"ל (הסופר והנואם הנודע, מטובי השליחים של הקרנות, אחיו של "רב צעיר" ז"ל).
לשורות ה"הגנה" הצטרף ב-1926 והגיע בה לדרגות מדריך ומפקד. מ-1937 ואילך היה בשרות קבוע במטה ה"הגנה" בהקמתו ובארגונו של הכח היהודי במחתרת. עסק גם בעניני "רכש" ועניני עליה ב' וזמן קצר היה מרכז הענינים של עליה ב'. ב-1946 מילא תפקיד סגן הרמטכ"ל ב"הגנה", במלחמת השחרור היה ראש אגף האפסנאות במטכ"ל ואחרי יסוד צה"ל נקבעה לו דרגת אלוף. היה אלוף פיקוד הצפון ובמאי 1952 נתמנה. לאלוף פיקוד המרכז.
בנותיו: רמה, דנה.
עמיאל (אמיל) אבינרי (רבלסקי)
נולד בד' טבת תרס"ט (15.12.1908) בבייראמצ'ה שבבסארביה, רוסיה, לאביו הרב משה (ראה כרך א') ולאמו מנוחה בת הרב ישראל ברמן מפליסקוב שבאוקראינה (מגזע הבעש"ט). למד תורה מפי אביו ובבי"ס עברי באונגני שבבסראביה, כשהיתה תחת שלטון רומני, וחמש מחלקות בגימנסיה עברית בקישינוב. בנערותו כבר נתפרסם בכח ובזריזות ספורטאית, בקפיצה אמנותית וב שחיה בנהר פרוט ובמהלומות נאמנות לנערי הגויים שפגעו בנערי היהודים.
בשנתו ה-15 נשלח לברלין ללמוד מלאכת טכנאישיניים. שם התחיל ללמוד התאגרפות במועדון גרמני. הוזמן ועבר למכבי ברלין. הופיע בשם המכבי ב-47 תחרויות והשיג נצחונות על מתאגרפים גרמנים נודעים, וכשהחליט לעלות ארצה הוכרח להתחייב בכתב למכבי ברלין שיחזור שמה כעבור חצי שנה.
בקיץ 1926 עלה ארצה ונגש מיד לארגן במכבי תלאביב מחלקה להתאגרפות, שעד הזמן ההוא לא עסקו בה יהודים בארץ. ב-1927 הוזמן על-ידי צבי נשרי להדריך בבוקס את תלמידי-המחלקות העליונות בגימנסיה הרצליה. ב-1928 ניתן לו בראשונה להגן באגרוף ספורטאי על הכבוד היהודי בארץ, כשביקרו כאן אניות-מלחמה בריטיות וביקשו להתחרות בבוקס עם כוחות מקומיים. בנוכחות אלפי מלחים וראשי השלטון והצבא ומפקדי הצי התיצב אמיל מול כוחו ומשקלו העדיף של אלוף הצי במשקל כבד, נלחם במסירות נפש על כבוד ישראל נגד החזק ממנו ויצא בתיקו אחרי שלשה סיבובים, קיבל שעון כסף מהנציב העליון לורד פלומר ותשבחות פומביות מגדולי השלטון. ב-1929 יסד יחד עם אריה כץ ז"ל ואהרן אלקינד (בר-אל) את המועדון הראשון לבוקס על שם "בני ליאונרד" וחינך דור של מתאגרפים והופיע עמהם בתחרויות מוצלחות נגד בריטים וזרים אחרים. ב1930 הדריך בקורס הראשון לבוקס מטעם מכבי ארץישראל ובזמנים שונים היה מאמן גם בבית"ר תל-אביב ובבית"ר פתח תקוה.
ב-1931 יצא לברלין והופיע בסרטים בתפקיד מלח מתאגרף, ועם התגברות הנאציות חזר ארצה ב-1932 והקים מחדש את הקלוב שלו ובתחרויות ניצח בין השאר את אלוף מצרים למשקל בינוני ואת אלוף סוריה והלבנון בצבא הצרפתי. בתחרותו האחרונה, בדצמבר 1934, ניצח את אלוף חיל האויר הבריטי בארץ, וב-1937 נתמנה למאמן ראשי בבוקס לצבא הבריטי בארץ.
בסתיו 1933 נתמנה למציל על חוף הים מטעם עירית תל-אביב וב-1935 ארגן את המצילים לפעולה למען הטבת מעמדם. במשך השנים הציל כאלפים נפש מטביעה, ביניהם מאות חיילים בריטיים בשנות מלחמת העולם והרבה תיירים ואורחים, ונתפרסם לשבח בעתונות המקומית והעולמית כספורטאי ובמציל, שהנהיג כאן שיטה חדשה של הצלה בסירה שטוחה.
פרסם מאמרים בעניני ספורט בחתימתו ובכינויים אבי-אילנה ואבי-עמרם בעתונים "עוזנו", "9 בערב", "הארץ", "דבר" ופיליטונים מחיי שפת הים בעתון-הצהרים "יום-יום" (של "הארץ").
אשתו: מרים בת אהרן שודנישקי (שהיה סופר ומשורר עברי נודע בליטא). ילדיו: אילנה, עמרם.
שמעון בוזאגלו
נולד בחיפה, ניסן תרנ"ג (14.4.1893), לאביו דוד ולאמו אסתריה בת שלמה דין (שעלו ארצה ממארוקו ב1875).
למד בביה"ס אליאנס והשתלם באופן פרטי בשפות עברית, צרפתית, ערבית וניהול חשבונות.
התחיל לעבוד כפקיד בבנק אפ"ק בחיפה, המשיך בחברת ש. איצקוביץ ושות' , בחברה למכונות "עתיד", בחברת הנפט "נובל" (בבירות), ומ-1913 ואילך בבנק עותומן בסניפיו בחיפה, אלכסנדריה, קאהיר, יפו, תלאביב ושוב בחיפה. התחיל בתור פקיד פשוט ועלה בדרגות עד שהגיע למעמד סגן מנהל, וכשיצא לפנסיה ב1947 נכנס לעבוד כמנהל חשבונות בעירית חיפה.
במלחמת-העולם א' הוכרח לצאת מצרימה, בתור נתין בריטי, ושם היה פעיל בציונות, ב"מכבי" וב"בבני ברית". מאז שובו לחיפה הנו חבר מועצת העדה הספרדית וחבר המועצה הארצית של הספרדים.