למד בביה"ס העממי והיה מטובי תלמידיו וכך גם בגימנסיה הריאלית המקומית וסיים אותה בהצלחה נאה בגיל 17 וחצי. ליד לימודיו מצא זמן ויכולת לעבוד בגינה ובלול, זריזות-יד לצייר ולכייר, זריזות גופנית לעסוק בספורט ואומץ נפשי לחשל את כושרו לשאת תלאות כדי להתכונן כראוי למילוי המשימות הלאומיות הכבירות, שהוטלו על הדור הצעיר להגנת המולדת. בגיל 13 הצטרף לגדנ"ע ובגיל 15 נשלח לקורס מפקדי-כתה בגדנ"ע, ואחרי שסיימו בהצלחה בין גדולים וקשישים ממנו התמסר להדרכה. גם בהמכבי הצעיר היה מדריך. חיבב את המוסיקה והשתלם בה להלכה ולמעשה כחבר פעיל בתזמורת כלי-נשיפה של המכבי המקומי. בכח הרצון התגבר על עייפות ותשישות בתרגילים, באימונים ובמסעות ואף את נפשו חישל לקראת הבאות, ובימי המאבק עם שלטון המנדט גילה פעם בפליטת-פה את ההחלטה המתחשלת בנפשו, לאמר : "אני לא אחיה הרבה, אנו בני דור זה נמות בעודנו צעירים, כדי שהבאים אחרינו יוכלו לחיות".
אחרי סיום לימודיו בגימנסיה דחה את הרעיון לצאר. ידי חובת שנת השרות בנוטרות ובחר לצאת להכשרה במסגרת פלמ"ח בגרעין ד' של המכבי הצעיר. לפני צאתו הצליח בשידולים ובדרישות שיצרפו גם אותו לפעולה שאחיו הגדול נקרא אליה : הקמת אחת עשרה נקודות חדשות בדרום הארץ בליל מוצאי יום כיפור תש"ז. אחרי החגים יצא להכשרה בגבעת חיים ועשה שם כל עבודה קשה ומפרכת בשמחה ובאהבה. עם תום השנה התנדב להשאר לשנת-שרות נוספת בפלמ"ח ושלח בקשה להעבירו לחיל האויר הישראלי שאורגן במחתרת לקראת קום המדינה, אך לא נתקבל. בגלל מחלה פתאומית של אביו קיבל חופשה ממושכת וחזר הביתה לעזור למשפחה, אך משהחלו הקרבות בעקב החלטת האו"ם על מדינה יהודית ואחד מחברי יחידתו שהועברה אל הנגב נפל בקרב ו-11 מבני מקומו נרצחו בעת סיור בפרדסי גן יבנה, לא יכול עוד להשאר בבית. נפרד מאמו באמרו בבת-צחוק : "ואם תראי בעתון כי קרה לי משהו, אל תתרגשי יותר מדי" - והצטרף ליחידתו. גמר קורס מ"כ ונשלח לניר-עם ואח"כ ליד מרדכי. קיבל כתה לפיקודו ועבד יומם ולילה בביצורים ובמיקוש הדרכים, בלווי שיירות, השתתף בקרבות שונים ובכיבוש הכפר ברור-חיל(בריר לשעבר). משפלשו המצרים לארצנו השתתף בהוצאת הנשים והילדים מיד מרדכי שעות ספורות לפני התחלת ההתקפה המצרית על הנקודה, והשתתף בהחשת עזרה ותגבורת אליה ולפני הפינוי עזר בפעולות התנדבות נועזה להוציא משם את הפצועים. בהפוגה א' קיבל חופשה קצרה ופקודה לצאת לקורס לקצינים, אך הצליח לשכנע את מפקדיו שאינו יכול לעזוב את חבריו במצב הקשה והורשה לחזור אליהם. תוך ההכנות לחידוש הקרבות עסק בלילות במיקוש הדרכים למשלטים שבידי כוחותינו. בפעולת מיקוש בין כאוכבה לחוליקאת טמן בקרקע 28 מתוך 30 המוקשים שהיו תחת ידו, ובגחנו לטמון את המוקש ה-29, התפוצץ זה בידו ושם קץ לחייו אור ליום ל' סיון תש''ח (7.7.48) ויחידתו הביאתו לקבורה בגבר-עם.
במלאות שנה לנפלו הוציאו הוריו לזכרו ספר תולדותיו ומכתביו ודברי הערכה עליו.
קלמן כצנלסון
נולד בי' חשון תרס"ח (18.10.1907) בבוברויסק שברוסיה הלבנה לאביו שמואל (סוחר, בן תורה, למד בבי''ס גבוה למסחר בלייפציג) ולאמו רוצה בת קלמן ברקוביץ (מורה בבי"ס תיכוני לבנות). למד בחדר ובבי"ס תיכוני. ב-1918 נפטר אביו בקיוב, ב-1921 נמלטה המשפחה מרוסיה לפולין וב-1923 עלו ארצה.
למד שלוש שנים במקוה ישראל ואח"כ עבד שנתים כפועל חקלאי בעמק הירדן ובבנימינה, ומ-1929 ואילך עוסק במקצועות עירוניים ובעתונאות. ב-1930 השתתף בקביעות ב"דאר היום" בכתיבת מאמרים פובליציסטיים ואח''כ עבד ב"הירדן", "חזית העם", "המשקיף" וכיום ב"חרות" ו"יזמה" בכינויים "בן צרויה" ו"ק. מסתכל".
ב-1827 הצטרף למפלגה הרביזיוניסטית (הצה"ר). ב-1931 נדון לחודש מאסר (יחו עם בנימין גורביץ ועקיבא בראון) על פעולות נגד מפקד האוכלוסין שמטעם ממשלת המנדט והיה בכך מחלוצי האסירים הפוליטיים על מלחמה בשלטון הזר. ב-1932 נאסר לרגל הפגנה ונדון לערבות להתנהגות טובה. ב-1928- 1933 היה פעיל בסיעה מכסימליסטית שבהנהגת אב''א אחימאיר, א. צ. גרינברג וד"ר י. ה. ייבין. בדצמבר 1933 נדון לחודש מאסר על השתתפות בהפגנה נגד ציד העולים "הבלתיחוקיים". ב-40- 1939 השתתף בסיעות הרביזיוניסטיות "קטרוג ואמונה" ו"שחרור העם" וב-1943 השתתף ביסוד סיעת "התנערות" בצה"ר. עם התחלת פעולות המחתרת האנטי-בריטית נעצר ונכלא בלאטרון מאפריל 1944 עד אפריל 1945. אחרי פיצוץ מלון "המלך דוד" נעצר ונכלא לחודש ימים. נמנה על 50 "האישים החשובים מאד'' שנעצרו באוגוסט 1947 ושוחרר ממעצרו האחרון על סף עצמאות ישראל ביום 5.3.48.
אשתו: פיה בת יוסף ברלד. צאצאיו : יוסף, שרה.