בשפות זרות, ולאחר כך אף גם השלים את השכלתו בחמש מחלקות של גימנסיה רוסית ממשלתית, בעיר אנניוב.
בבחרותו נמנה על "פועלי-ציון" ברוסיה, ובהיותו פעיל במפלגה וידוע כבעל דעות מהפכניות - הופנתה אליו תשומת לבה של המשטרה הצאריסטית - ואף גם רחפה עליו סכנתו של משפט צבאי. אבל הוא הקדים, עזב את רוסיה ויצא לארץ-ישראל בשנת 1906 בימי עליתו של זרם העליה השניה. עם הזרם נסחף בבואו ארצה - לראשון-לציון.
בראשון-לציון עבד כפועל חקלאי. הצטיין בעבודה, וחביב מאד על כולם, אם כי לא היה מרבה שיחה. בפרט נתפרסם לאחר מקרה באחת המסיבות במשפחה חביבה - מאזרחי ראשון-לציון שבביתה נזדמנו אזרחים, תושבים ופועלים על כוס תה ושיחה. לרוע המזל, בשל צרותם של החדרים - נתפרדו המסובים לשני החדרים, וכמו על פי פקודה מיוחדת נזדמנו האזרחים בחדר אחד לחוד, והפועלים במשנהו לחוד. לא הועיל כל הרצון הטוב של המארחים וחלק מהאורחים להשכין את השמחה במעון. משהו הפריע ואיש לא יכול לפתור את בעית הפרוד וההפרעה. אז קם נחום ממקום מושבו בין הפועלים, בגובה קומתו השתלט על הכל, וברצינות, שלא כהרגלו תמיד, הביע את כאב לבו, וכאב לבם של המסובים גם יחד. אחר כך הושיט את ידו הגרמית, נטל את כוס היין כנטול מזמרה בידו ויקרא: - "הנני מרים כוסי לחיי אותו יום בו יפול הקיר המפריד הזה, בו יהיו שני החדרים לאחד..." קול מחיאות הכפיים שענה לאחוליו משני החדרים גם יחד - כאילו ביטא את רגשות כולם וכאילו כבר הרס את המחיצה ושני החדרים כבר היו לאחד.
זה היה נחום, זה היה כוחו וככה ראוהו כולם עד יומו האחרון.
בזמן ההוא נרכשה אדמת באר-יעקב, וז'יבילוק הצטרף לקבוצת הפועלים החקלאיים שעבדו בראשוןלציון ורחובות ואשר קנו להם נחלאות שדה בנקודה החדשה הזו.
בראשית קניתה של הנקודה נתחלקו הדעות בין המתישבים. היו שגרסו שיסודה של נקודה זעירה שתטפל בהוצאות-יסוד, הנהלה, ובעיקר שמירה, אינו דבר מעשי. הם דרשו סיפוח לאיזור של ראשוןלציון המורחבת שהתחילו מטפלים בה אז. והיו שגרסו את בדודה ועצמאותה. גברו "העצמאיים" - והכריעו לבדידות, ולעצתם של מומחים חקלאיים ותיקים נוטעו רוב אדמות הנקודה כרמי שקדים. ועד שירוח, עד שעץ השקד יגיב ויניב ויהנה לבעליו מפרותיו, - נדדו הבעלים ממושבה למושבה לחפש עבודה למען התקיים עליה. גם נחום היה בין הנוטעים ולאחר יום עבודה קשה, ובאין עוד אז כל אמצעי תחבורה, ואף גם לא דרכי-שדה כבושות בכלל, היה גומא את המרחקים ברגליו הגרומות והארוכות. יחד עם כל המתישבים עברו עליו הרפתקאות, ונחשולי התלאות של חלוצים מתישבים ומיסדים מן הימים ההם: מי נחלים דלוחים, קדחת, התנפלויות של הערביים השכנים, או אף גם רחוקים ושודדים בכלל. אך כל הבעיות האלה היה מיישב במחי יד ובגחוך קל בעיניו הבהירות.
בעזרת הפיק"א נפתרה בעית המים, אבל רק בחלקה. נחפרה באר אבל לא צוידה במכון למים וצנורות, ואת המים היו מוכרחים להעלות בדליים שבקצהו של חבל, מעומק של 50 מטרים. ועל הדולים את המים רחפה תמיד סכנה ואימה - כפולים, של התמוטטות, ושל הסחבות בחבל של הדלי והאדם גם יחד - למעמקים.
את יבול השקדים שצפו לו כל כך, קבלו בשנת 1914 ולמזלם הרע פרצה אז המלחמה העולמית הראשונה, והרעב והרפתקאות המלחמה הביאו כמעט כליה והרס על כל המושבה הצעירה. יבול השקדים ואינוונטאר דומם וחי נמכרו בשווה פרוטה לרכישת קמח של דורה ושעורה ללחם לפי הטף.
כאשר הוטל חשדם של התורכים בבני הישוב על עזרה לאנגליה, והוחל על ידם בחפושים המפורסמים, נעשה חפוש יסודי גם אצל בן צבי ופעילי מפלגת פועליציון, ונמצאו קונטרסים, פרטיכולים ורשימות מהחברים הפעילים. שמותיהם של פעילי המפלגה נרשמו כחשודים - ברשימה שחורה. וגם שמו הוא נרשם ברשימה השחורה. נוסף על זאת נמצא כי נתין רוסי הוא, ותצא פקודה של גרוש כנגדו. ולמען הנצל ממנה ירד למחתרת. ואשתו - שקבלה מכתב המלצה מאת הבילו"יי משה מאירוביץ אל העסקן הצבורי בשעתו אלברט ענתבי - עלתה ירושלימה לראותו ויחד אתו הלכה אל ג'מאל פחה המפורסם והעריץ, ולאחר תחנונים רבים עלה בידה לבטל את רוע הגזירה ואף גם קבלה ממנו צו חנינה.
כתוצאה מהמצב במושבתו בראשיתה, באין רופא ומרפאה ואף לא חנות מכולת, ולכל אלה, ואף גם לשם פרנסה לפי הטף, היו צריכים ללכת - ממש לראשון-לציון ולנס-ציונה, בתוספת העבודה הקשה והמפרכת במשקו הוא עצמו, הושפעה בריאותו ותלקה. על אלה עוד נוסף הסבל של נגעי הטבע : מכת הארבה