עדון השליטים והיה מזכיר כבוד בו, אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי". בינואר 1952 נבחר לנשיא הלשכה.
בשנת 1951 יסד את ארגון שדו"ר (שבועונים, דושבועונים, ירחונים ורבעונים).
פרסם מאמרים כלכליים ורפורטאז'ות ב"נאש פשגלונד" הפולני, ב"הארץ", "פלסטיין אילוסטרייטד ניוס", בירחון "א"י והמזרח הקרוב" ועוד.
בנו: יוסף.
אברהם ילובסקי
נולד בביאליסטוק בשנת תר"י (1850) לאביו יעקב . חנוכו היה דתי-מסורתי, למד יחד עם הרב נפתלי הרץ הלוי (מי שהיה אחר כך רבה של יפו). בחר לו מלאכת יד - נפחות והתאמן בה.
נשא לאשה את יפה-שיינה שיינס , ובשנת תרמ"ג עלה בגפו ארצה, ובמשך כארבע שנים עבד עתים בחקלאות ועתים בנפחות - במקוה-ישראל ובראשון-לציון. ובשנת התרמ"ז כאשר התחיל ראובן לרר, חלוצה של נס-ציונה העתידה, מבתר את שטחה של נחלתו, "נחלת ראובן", לכברות אדמת מטעים ושדה תבואות ולמגישים לבנין, למען הגדל אוכלוסיתה, היה אברהם ילובסקי מבין חברי הקבוצה הראשונה אשר כל אחד מהם רכש לו 100 דונמים מאת לרר. וכך רשם אהרן אייזנברג, מארגן הקבוצה והמפעל, בספר זכרונותיו על דבר מאורע היסטורי רב ערך זה: - "ובטבת תרמ"ז נחתם הדבר ע"י ראובן לרר, כי מכר חלק מאדמתו על "דרך בואך עקרון וגדרה", והכתובה במשרדי הממשלה על שמו, לארבעה מתישבים - "הנקובים בשמותיהם" וביניהם אהרן אייזנברג: לר' הרש 100 דונם, לר' יאלובסקי 100 דונם, לר' אהרן אייזנברג 60 דונם, להאשה מילסלאבסקי - 60. מחיר הדונאם 11 פראנק".
מקום לדירה הקציבו להם לרר ברחבה שלפני ה"חן". אותו בנין קדומים, שקיפל בין קירותיו מאגדות-ערב, עשן דורות ולהקות פרעושים. לרר מצא בנין זה במקום בקנותו את הנחלה מאת בעליה הגרמני. ברחבה ההיא בנו כולם יהד בנין ארוך, מלבני אדמה, שלבנו בידיהם הם עצמם וחילקוהו במחיצות לחלקים, חלק למשפחה.
אבל אברהם ילובסקי, שכבר הושרה ע"י מלאכתו מרוחה של העצמאות, ומימי עבודתו בחקלאות במקוהישראל וראשון-לציון - ממרחבי השדה, - לא נאות להסתגר באוירת ארבע-אמותיו של "מבצר-הדבר" והחל לבנות את בקתתו-ביתו, שבמו ידיו בנה אותה, מחוץ לחצר זו, במרחק מה ממנה, על אם הדרך, (ככה נקרא אז מסלול החולות העמוקים שדרכו צעדו, אגב טביעה עד לקרסוליהם, לראשון-לציון המושבה עיר-ואם).
לשם כך היה מוביל בלילות, לאחר גמרו את עבודת יומו בנפחות, את האבנים לבנין.
אז הביא את אשתו וילדיו מביאליסטוק, ויחידה ובודדה ישבה לה המשפחה ב"נחלת ראובן" בבקתתה על אם הדרך מרוחקת מתושבי "מבצר-הדבר". ובכנוי "דל שמח" הכתירו יהודים וערביים כאחד את ילובסקי, שכדרכם של בעלי-המלאכה היהודים נוהג היה לספר אגב נגדו בפרזלו כד-ריתחא, - עם היהודים אחיו בדברי חז"ל, מגירסת ינקותו, המתובלים מחודם ועוקצם של ספורי "עמך", ועם הערביים הלצות לפי רוחם ברמזו להם ע"ד ימות המשיח העתידים לבוא שבהם ישתחררו הפלחים האריסים מידיהם של עושקיהם האפנדים. הערביים הפראים - ידידיו היו, ודממת השממה שמסביב לו חלק מהויתו.
עת השתררה תקופת גשמי הזעף, - נסדקה בקתתו בגאות מימי מטרות העוז בעמק-השושנים "ואדי-אלחנין" (שמה הקודם של "נחלת ראובן"), ומחשש התמוטטות הקירות וטביעת יושביה העביר את אשתו וילדיו ברכיבה על גבי סוסו אל מרתפו של אייזנברג. והוא נשאר ללון יחידי בבקתתו. ועם בוקר, כאשר אחר מלהתיצב לפני בני משפחתו, והדאגה רבה לו פן גברו עליו המים ויטבעוהו, או שמא כרע תחת קירות בקתתו שהתמוטטו, יצא הבילו"יי שלמה יפה, ממיסדיה של ואדי-אל-חנין היהודית (ובעלה של בתה של גולדה מילוסלאבסקי) ברכיבה אל הבקתא להיוכח מדוע בוששו פעמיו. וימצא את הבקתא פרוצה, וילובסקי מוטל בין כלי מלאכתו הפזורים מסביבו מתבוסס בדמו, כולו דקרים דקרים, כרסו חתוכה בסכין וקורנסו - בידו. אין זאת אלא ששימש לו נשק התגוננות בפני רוצחיו.
בשל מה ? - דבר לא חסר מן המעון הדל, חוץ מנשמת בעליו, ויהי הרצח לתיקו, רק פתרון אחד היה לו - נקמתם האכזרית של המדבר וכוחותיו בישוב מפריח השממה.
הוא נהרג בעשירי לכסלו תרמ"ט, והובל לקברות בראשון-לציון. ויהי לקרבן הראשון של הישוב המתחדש בארץ.
שיינה-יפה אלמנתו, שנשארה עם ארבעת יתומיה הפעוטים - שהקטנה שביניהם בת שנה אחת היתה, עברה לאחר מות בעלה לראשון-לציון ושם היתה מתפרנסת על אפית הלחם שאפתה עבור הפועלים שהסתופפו בראשון-לציון, והקטנים בקרו בבית-הספר שם. ואם כי קשים ורבי סבל היו חייה - לא נאותה ולא נענתה לבקשת בני משפחתה מרוסיה לחזור לגולה, במקום שאחיה היה שו"ב.
כעבור שנים חזרה לנס-ציונה ותקים מחדש את הבית שנהרס, ואף גם הוסיפה לבנין תנור לאפית לחם, וחנות קטנה פתחה ובית-טה. אף גם נטעה כרם במו ידיה, וההאמנה בהרכבת גפנים. ומדי בוקר היתה רוכבת על החמור אל הכרם ועושה מלאכתה בו כבבית, נשאה בעול הפרנסה, גדול הילדים ויסוד המושבה. היתה פעילה מאד בנס-ציונה בגמילות-חסדים וניהלה יומן למופת.
בגיל 60 שנה נפטרה, ונקברה בראשון-לציון, (כ"ד שבט תרע"א (22.2.1911).
צאצאיהם: צפורה אשת זאב זייצוב ז"ל, משה מאיר ז"ל, בנימין ז"ל, מלכה אשת יהודה שנידרוביץ.