במאי 1910 הגיע ארצה באניה הרוסית "צאר" ונתקבל על-ידי אחיו נחום טברסקי שעלה ב-1906. התחיל לעבוד בפרדסי רחובות, ומתוך שאיפה ל"חקלאות ממש" עבר לחות כנרת בחודש יולי וקיבל מיד זוג פרדות לעבודה ,הישג גדול ומיוחל לחלוץ "ירוק" בימים ההם). מפעילי ציבור הפועלים במקום וביחד עם יוכבדזון וברל כצנל סון היה חבר בועד השביתה הממושכת שהיתה מכוונת בעיקר נגד יחסו של המנהל ברמן לצבור הפועלים. במרס 1911 עזב עם כמה חברי פוע"צ את החוה, יצאו לעבוד אצל אכרים במושבה כנרת וחיו חיי קומונה. אחרי הפסח עברה משם הקבוצה (יתר חבריה היו: דב גוברמן, אריה גוברמן, צבי ברמן, פנחס ליבל, יעקב הילמן, יצחק תמרי והחברה דינה) לעבוד כשכירים במרחביה והמשיכו בחיי קומונה. ב-1912 נסע לרוסיה להתיצב לשרות צבאי, לבל יציקו השלטונות להוריו בגלל העדרו. נתקבל לחיל הרגלי ונשלח עם המגויסים לשרת בגדוד בפיאודוסיה שבקרים. בתחנת בנדרי ערק מהרכבת הצבאית, הגיע לאודיסה, הפליג ב"שם מושאל" ובסוף 1912 כבר נמצא שוב בעבודה במושבה מרחביה אצל האכר בלומנפלד . היה חבר בועד הפועלים במושבה וניהל מלחמת-דברים חריפה נגד הנהלת הקואופרציה (הראשונה בארץ במשק חקלאי לפי שיטת הפרופ' פרנץ אופנהיימר ) על שהעסיקה בקביעות פועלים שכירים במספר העולה על חברי הקבוצה. ב-1916 עבר לכרכור והצטרף לקבוצה שקיבלה על עצמה את העבודה במשק שלזינגר , וגם כאן לא מצא מקומו מתוך התנגדות לעוון ניצול מספר רב של פועלים שכירים, אף כי הוחלט לשתף את השכירים הקבועים ברווחי הקבוצה לפי מפתח מסוים. ב-1918 נשלח מטעם מרכז מפלגתו עם חברים אחדים ליסד קבוצה על אדמת מחנים. בסוף השנה רצה להתגייס לגדוד העברי, אך לדרישת מרכז המפלגה הלך עם חברים ממרחביה ליסד קבוצה במושבה הגרמנית טירה שליד חיפה. היה כל הזמן חבר במרכז מפלגת פועלי ציון, הצטרף למפלגת אחדות העבודה בראשיתה, כתב מאמרים בעתון "אחדות" של המפלגה, ועם איחוד המפלגות עבר אוטומטית למפא"י.
ב-1920 נקרא לתל-אביב לנהל את הנגריה "דרור" של "המשרד לעבודות צבוריות" (הצורה הראשונה של "סולל בונה"), וב-1923 נתקבל כחבר במושב כפר יחזקאל ונשאר חבר בו עד היום.
נשא לאשה את מינה בת אברהם ירומיצקי. התמסר לעבודה במשק והיה חבר ועד הכפר ופעיל במוסדותיו הצבוריים והמשקיים. השתתף בין הראשונים ביסוד חברת "תנובה" לשיווק התוצרת של משקי העובדים. ב1928 נשלח מטעם מרכז תנובה לארגן את מחלקות ביע"ף (ביצים, ירקות, עופות, פירות) בירושלים. בסוף 1929 הועבר להנהלת תנובה בחיפה, ומאז הוא חבר בהנהלה המרכזית של תנובה ובשנים האחרונות מנהל תנובה בתל-אביב והמחוז.
בסוף 1936 נשלח מטעם תנובה לארצות אירופה ולאנגליה ללמוד את דרכי השיווק והאריזה של תוצרת חקלאית. ב-1949 נסע מטעם עירית תל-אביב ומשווקי תוצרת חקלאית בת"א, ביחד עם המהנדס העירוני יעקב בן-סירה (שיפמאן) והמפקח הסניטרי העירוני דב גפן לארצות אירופה ולארה"ב, למסע לימוד וחקר בקשר לתבנית לבנות שוק סיטונאי עירוני למכירת תוצרת חקלאית בת"א.
צאצאיו: רחל אשת שלמה לוי (בקיבוץ גשר הזיו), מיכאל (בכפר יחזקאל), יעל (בקיבוץ יזרעאל).
אפרים דוידזון
נולד ב-21 ביוני 1899 במושבה החקלאית היהודית דומברובני, מחוז סורוקי, פלך בסראביה, רוסיה, לאביו שפטיל (שבתי) (שו"ב ומוהל במושבה הנ"ל ; פרטים עליו ועל יחוסו ראה בערך מנחם מנדל בית-דוד (דוידזון) בכרך ד', עמוד 1663) ולאמו איידל בת ר' ישעיהו הכהן הוכברג (מצאצאי ר' צבי, סופרו של הבעש"ט, ואחיו של ר' מרדכי הוכברג, שעלה ארצה בשנת תרנ"א ; ראה כרך א', עמוד 410).
למד בחדרים והשתלם בהשכלה כללית ומגיל 14 ואילך נתגלה כבעל כושר פדגוגי והחל לעסוק בהוראה ושמו הטוב במקצוע זה הלך וגדל בבסראביה, ברומניה ואח"כ בארץ. היה פעיל באגודות-נוער ציוניות והשתתף ביסוד המועדון הציוני הראשון בעיירתו, יחד עם אחיו חיים שלמה ז"ל ושמואל זאב ז"ל ותבדל לחיים אחותו