רבקה. הדריך חוגים דרמטיים, השתתף בעתונות האידית בבסראביה ובפולין בפיליטונים ובהומורסקות, נודע כקריין הומוריסטי והיה הראשון שערך סיבוב ספרותי הומוריסטי על הנושא "כיצד צוחקים יהודים ברחבי בסראביה, רומניה ובוקובינה". היה מורה לספרות עברית ותולדות ישראל במחלקות הגבוהות של הגימנסיה לעוזרי בתי המסחר בקישינוב, נהיל את שיעורי הערב של אגודת "התחיה" במרכז הציוני שבעיר ופעולות תרבות וחינוך בחוגי הנוער "מכבי", "הכח", "התחיה" ועוד. השתתף בתכניות ליל שבת (שנקראו "פיאטניצות" ומשכו קהל רב) יחד עם הסופרים זלמן רוזנטאל (עורך "אונדזר צייט), ישראל ויינשטיין (הפיליטוניסט הנודע בכינויו "אידל מלמד"), טוצ'ינסקי (מבקר ספרותי), שלמה הלל'ס ואחרים. פרסם כ-200 פיליטונים בחרוזים בחתימות "פרימא ד", "בן יוסף", "דן" ועוד, השתתף בקביעות במדור להומור ולסאטירה "דער דיבוק" שבעתון "אונדזער צייט" ובמדור ההומוריסטי "דער קרומער שפיגעל" ב"מאמענט" הוארשאי בעריכת דער טונקעלער וכן בעתונים היתוליים באידית וברוסית. תרגם ממיטב הספרות ההומוריסטית היהודית והלועזית, כרסם ספרי ילדים וכתב מאמרים בעתונים ובכתבי עת שונים לנוער ולמבוגרים. נודע כמהיר כתיבה והיו מזמינים אותו לועידות ולכינוסים לרשום את מהלך הדיונים (במקום סטנוגרפיסט).
נשא לאשה את אלה בת הרב צבי יעקב בליימאן (כיהן ברבנות בעיר קראסובאזאר אשר בקרים, רוסיה, כממלא מקומו של ר' חיים חזקיה מדיני ז"ל. שנים אחדות לאחר המלחמה העולמית הראשונה חזר לליטא וכיהן כרב באראן. בימי מלחמת העולם השניה הוזמן כרב לעיר אוטיאן ושם הומת ע"י הנאצים על קדוש השם הוא ואשתו הרבנית חיה מלכה ובני ביתם).
ב-1930 עלה ארצה ונתמנה למורה-מנהל ראשון בביה"ס בפרדס-חנה בהווסדו, היה מופיע בהרצאות ספרותיות והומוריסטיות במושבות השומרון והשתתף עם א. מש בעריכת העתון ההיתולי "יתוש השומרון" (חדרה, תרצ"א) ובהוצאות הומוריסטיות אחרות.
ב-1934 עבר להורות בביה"ס "במעלה" בירושלים. נתן יד לד"ר יעקב סלע (בלובשטיין) ז"ל ביסוד הועד להרצאות לעם ע"ש ביאליק (שהיה גרעין ליסוד בית העם בגלגולו המחודש,) היה גם מזכיר הועד והופיע כמרצה וקריין. כן היה פעיל במוסדות התרבות של צבור הפועלים, בהסתדרות צעירות עבריות ועוד.
בתרצ"ו הועבר לרמת גן בתור מורה וכיום הוא מנהל ביה"ס היסודי העירוני ב'. היה פעיל כל השנים במוסדות "דביר-ביאליק", "שירת ישראל", "מכבי", "ויצו", "מכבי אש", "בני ברית". יסד חוג-נוער "חברותא" לפעילות תרבותית והיה מופיע כפרשן לפרשת השבוע במסיבות-השבת ב"בית האזרח". בשנות 1937 - 1941 היה מחבר הטכסטים ומקריאם ביומני-הקולנוע "כרמל-פילם" של נתן אכסלרוד . משתתף בקביעות מקודם ברדיו ירושלים המנדטורי ואח"כ בקול ישראל בתסכיתים ובדברי פולקלור בעברית ובאידית וכקונפרנסיה בתכניות ספרותיות ואמנותיות, בהן מצטיין בהברקות רגעיות ובאמרות-כנף ובהקראות ובזמן האחרון משמש גם מרצה קבוע מטעם מחלקת התרבות של מדינת ישראל ומטעם מוסדות התרבות של צבור הפועלים ומרצה וקריין במחנות העולים בעברית ובאידית, ממיסדיה ומפעיליה של החברה העברית לפוקלור "ידע-עם" והשתתף בהוצאות ספרותיות ובסימפוזיונים של החברה, בתרצ"ט פרסם את הספר "הידד עליתי" לקריאה לתלמידים בימי החופש. במשך השנים השתתף בעתונים ובחוברות היתוליים "כיד המלך", "מהודו ועד כוש", "בצפצוף מצפצפים", "סיכות", "עקרב", הוציא "הגדה בלתי-מפלגתית" לפסח, "צילומי רחוב'', "מספרים מספרים", ועוד, ובתשי"ב פרסם את הספר היסודי "שחוק פינו" - אנתולוגיה מקיפה להומור בספרות העברית מראשיתה ועד ימינו.
צאצאיו: אמנון, תמר.
תהלה קלימנטובסקי
נולדה בפיטרה-ניאמץ, רומניה בשנת תרל"ב, לאביה אריה ליב בלומנפלד ולאמה לאה בלומנפלד . אחרי שאחיה משה ובנימין (מעסקני זכרון יעקב ; ראה כרך א' עמוד 132) עלו ארצה ב-1884, עלתה כל המשפחה באותה שנה והתישבו בזכרון יעקב. כאן למדה תחלה בביה"ס ואח"כ היתה לעזר להורים בבית ובמשק.
נישאה לישראל קלימנטובסקי ויצאה עמו להתנחל במושבה-הבת מאיר שפיה , שפקידות הבארון הושיבה בה פועלים ותיקים ומבני אכרי זכרון יעקב. אח"כ עברה עם בעלה וילדיה להתנחל בכפר תבור (מסחה) בין חלוציו. אחרי שנים אחדות נתאלמנה מבעלה ומאז ניהלה היא את המשק, נוסף על גידול ילדיה. לעבודה קיבלה רק פועלים עברים, ולמרות חוסר הבטחון בסביבה בגלל שכנותם הרעה של המוגרבים וערב א-זבח לא חששה לצאת לבדה אף אל השדות המרוחקים, רכובה על סוס וחגורה אקדוח, גבוהת קומה ושתי צמותיה השחורות, שלא הלבינו אף לעת זקנה, שיוו לה מראה של אשת-חיל נאדרת בעוז ובגבורה. היתה למופת ליתר האכרים בשקידה ובערנות לעניני החקלאות ופקידי יק"א היו מתגאים ביבולי ברכה שנתנו שדותיה, כאילו אף להם חלק בזכותה, ביכלתה ובהצלחתה. ולמרות שנות עמל ותלאות