נשארה רעננה עד זקנה וגם כיום עודנה עובדת בגינה ובנטיעות.
את כאבה הגדול על נפול משה בנה (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה), במלחמה בשודדי העדר שבאו מעבר הירדן, נשאה באומץ ובגבורת-נפש, אך את בנה אריה (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) לא נתנה עוד לצאת אל השדה והוכרח לנסוע לירושלים להשתלם בלימודים ולעבור לחיים עירוניים כעורך-דין ועסקן צבורי. לעת זקנה זכתה לראות בהוסד מדינת ישראל ובהטהר סביבת הכפר משכניו הרעים ואת בנה זכתה לראות שופט-שלום מטעם מדינת ישראל, חי עמה בימי הפנאי בביתה בכפר ומעבד את נחלת אביו.
צאצאיה : משה, אריה, שרה אשת מנחם הרשקוביץ (מנהל מפעל המים "עלי באר" ביבנאל), נעמי אשת מרדכי פיקוביץ-אלון (בן כפר-תבור, ראש המועצה המקומית בבנימינה (ראה כרך ד', עמוד 2014).
שרה גרין (שטיינהארט)
נולדה בירושלים, אלול תרמ"ט (18.9.1889), לאביה דב בן חיים שטיינהארט ולאמה צפורה בת שמואל מלאך. למדה בביה"ס אוולינה די רוטשילד. נמצאה כשרונית בלימודים ולעצת מנהלת ביה"ס יצאה להשתלם בענדזלי קולג' בלונדון והשתלמה בשפות בבתי-ספר גבוהים בצרפת ובגרמניה. בשנות לימודיה היתה פעילה ועסקנית במועדונים לפועלות יהודיות בלונדון.
ב-1912 נישאה למר דב (ברנרד) בן יעקב גרין (יליד יפו, מבעלי הפירמה המסחרית הגדולה האחים גרין ב מצרים ; על אביו יעקב ראה כרך ב', עמוד 967) ועברה אתו לקאהיר. בשנות מלחמת העולם א' היתה פעילה שם בעזרה לפליטים ולמגורשים מארץ-ישראל.
משנתאלמנה מבעלה (נפטר בקאהיר, 9.8.1923) חזרה ארצה ב-1925. מאז היא עסקנית בויצו ובמוסדות אחרים. שנים אחדות ישבה בחיפה והשתתפה עם הגב' נתנזון ביסודה ובהנהלתה של חברת "לינת הצדק" (לעזרת חולים עניים). אח"כ עברה לירושלים והנה יו"ר הא 1 גודה לעזרת ילדים נכים, חברה ותיקה ב"בנות ברית", חברה בועד סניף הציונים הכלליים.
ב-1934 השתתפה כצירה מטעם ויצו בקונגרס הציוני בבאזל.
בתה : ציונה אשת יעקב שאנן (פרידמן) .
שמואל סלובס
נולד לאביו מרדכי ולאמו אסתר בת אפרים אוזמן, ברומנובקה ע"י ברדיצ'ב, ביום, שמחת-תורה שנת תרל"ד (1874).
אביו עסק במסחר והיה בר-אורין. כיהן גם ברבנות בעיר זינקוב שבאוקראינה.
קיבל חנוך דתי בחדר ברומנובקה. בהגיעו לגיל שש שנים עברה המשפחה לגור לכפר פרסשנה בבסרביה (ע"י קישינוב) - ושמואל התחיל והמשיך בבית-ספר יהודי עממי ובגימנסיה בקישינוב בה ביקר עד לגיל 16.
נסע לשיקאגו בארצות הברית אל אחיו זוסיה שלום ועבד שם בבית-חרושת לכלי מתכת מצופי אמאל עד 1899. אך אם כי העבודה מצדה הכלכלי השביעה את רצונו, - לא מצא את תקונו בשיקאגו - מן הצד הרוחני. נתפש לרעיון הציוני עוד בהיותו באוקראינה ובעזבו את מולדתו בדרכו לאמריקה כבר נגוע היה בציונות. בשיקאגו השתדל לעשות נפשות לרעיון אשר היה קדוש בעיניו. ייסד שם מועדון של "שפה ברורה" ובעצמו הצטרף בתור חבר ל"פועלי-ציון".
בשנת 1898 נשא לאשה את מלכה בת אפרים וולך. ביום כ"ד אב תרנ"ח (1899) עלה לארץ והתישב בנס-ציונה. שם הצטרף אל הוריו, אביו ואמו, אחיו ישראל, אחותו שפרה ואחיו אליעזר שכבר עלו ארצה ואף גם הקימו להם משק במושבה זו. בה היו להם כרמים בשטח של 40 דונמים (אחיו אליעזר - שנה בארץ את שמו לדוד, ואת שם משפחתו ל"לנדאו").
התמסר לפיתוח משקה של המשפחה, אבל ע"י הגפנים שהיו יסודו של המשק הרגיש עצמו קשור ואף משועבד לפקידות הבארונית, ורגש זה לא עלה בד בבד עם שאיפותיו לחרות רוחנית. והחליט להשתחרר ויהי מה - ממועקת כבלי הפקידות הבארונית. אבל לפני