ב-1920עלה ארצה ועבד תחילה כפקיד בבית-מסחר ואח"כ כעתונאי ומרצה במוסדות שונים על עניני המזרח התיכון.
ב-1921 נשא לאשה את ג'וליה (יעל) בת אברהם זגול-לוי. עוד בשנים הראשונות פעל בשליחות "ועד הצירים" ואח"כ מטעם ההנהלה הציונית ובהמשך מטעם הנהלת הסוכנות היהודית בכוון יצירת יחסי הבנה ושיתוף פעולה בין יהודים וערבים ולצורך זה ביקר פעמים רבות בארצות ערב. פרסם מאות מאמרים בעתונים העבריים "דבר", "הארץ", "דאר היום", "הזמן", "הד המזרח", "הפועל הצעיר" ועוד ובעתונים הערביים "אל-מוקאטאם", "אל-בלאג", "צות אל-אחראר", "אל-ג'א מעה אל-איסלאמיה" ועוד. בשנות מלחמת העולם ב' הדריך את התעמולה הבריטית האנטי-נאצית במזרח התיכון ובחורף תש"ח ניהל את החלק הערבי של שידורי ההגנה במחתרת.
מ-1930 ואילך היה מנהל המחלקה הערבית בהנהלת הסוכנות היהודית ואח"כ מנהל מחלקת המזרח התיכון במשרד החוץ של מדינת ישראל. בתפקידיו אלה השתתף ב-1946 בשיחות לונדון, ב-1947 וב-1948 במשלחת הציונית באו"ם, ב-1948 וב-1949 במשלחות ישראל למשא-ומתן על שביתת הנשק עם מצרים והלבנון, ב-1949 כחבר ואח"כ כראש משלחת ישראל לשיחות לוזאן, ב-1948 ו-1949 ניהל את המשרד המיוחד של משרד החוץ בפאריס לקשר עם ערבים וכיום הנו ציר ישראל בטורקיה.
צאצאיו: רינה אשת רפאל לוי (קצין לעניני המיעוטים בירושלים), משה (פקיד במשרד החוץ), מרגלית רבקה, אורה אשת אביעד יפה (פקיד במשרד החוץ).
אלעזר טרופה
נולד בחודש שבט תרס"ב (1902) בעיירה אילזה שבפלך ראדום, פולין, לאביו אביגדור (ממשפחת רבנים וחסידים, ראש הקהלה, בעל ביח"ר לבירה ובימ"ס לספרים) ולאמו שרה . למד בחדרים ובבית המדרש והשתלם באופן פרטי בלימודים תיכוניים. בן 15 יסד בעיירתו את "השומר הצעיר" (בימים ההם תנועה צופית ציונית) ועמד בראשו, השתתף ביסוד האגודה הציונית והאגודה האידית לתרבות, ארגן להקת חובבים והשתתף בהופעותיה על הבמה.
ב-1919 ארגן קבוצת-חלוצים ראשונה בעיירתו והגיע עמה ארצה עם ראשוני העליה השלישית בראשית 1920. השתתף ביסוד חבורת-בנין "עמל", שפתחה את תקופת הבנין בתל-אביב, שהחלה חורגת אז מהתחום הצר של שכונה יפואית ונבנית לעיר עברית מיוחדת, והתמחה בכל ענפי המקצוע. הצטרף לקבוצה מצומצמת שהתארגנה בתוך החבורה על יסודות שיתופיים ושאפה לצאת להתישבות, ב-1924 יצא עם הקבוצה לנטיעת טבק בבלפוריה ולנטיעת היער ליד תל-עדשים. משחלו בקבוצתו שינויים ארגוניים בצורתה ובמעמדה, עזב אותה ונכנס כחבר לקבוצה שיתופית של פועלים בעין גנים. עבר את גלגולי כיבוש העבודה בפרדסים ובחקלאות באזור פתח תקוה, ומשנתחדשו בפ"ת עבודות הבניה וסלילת הכבישים חזר לעבוד במקצועות אלה שהיה בקי ומאומן בהם.
ב-1930 ארגן בפ"ת והסביבה את פועלי הבנין לכל ענפיו ועמד בראש האגודה והסקציות עד 1935. ניהל והדריך את שביתת פועלי הבנין ב-1933, שארכה 71 יום, והשליט עבודה עברית מאורגנת בענף זה. באותה שנה יסד את המשרד הקבלני לבנין והיה חבר בהנהלתו עד לחיסולו ב-1940 לרגל המלחמה. ב-1936 נבחר כמזכיר סניף מפא"י וכחבר במזכירות ועדת הבקורת של ההסתדרות במקום. ב-1941 הוזמן מטעם המרכז החקלאי לארגן קורסים לבנין לפועלי המושבות, וקורסים אלה הוציאו עשרות בעלי מקצוע שנשלחו להשתתף במאמץ המלחמה על-ידי בנית מחנות לצבא הבריטי ורבים מהם עברו אח"כ לרשות מדינת ישראל והסוכנות היהודית לשרותי צה"ל ולקליטת עליה.
ב-1940 נבחר למועצת עירית פתח תקוה מטעם ההסתדרות הכללית והשתתף במרבית הועדות העירוניות לחשובות. הסתגל למתינות בשיתוף פעולה עם החוגים האזרחיים לטובת כלל התושבים בלי הבדל מעמדות, השפיע על סיעתו בכיוון זה, שהביא לה ויתורים רבים מצד האזרחים. המשיך לעבוד לפרנסתו בבנין ובכבישים ולא