וככתב תל-אביבי של "פארווערטס" הניו-יורקי. עסק גם בתרגומים ספרותיים משפות לועזיות לעברית ופרסם ספר "עליזה בארץ הצלילים".
אחרי מלחמת העולם נסע לבקר בפולין ערש ילדותו, לשם קליטת חויות ורשמים לצרכי כתיבה. אך מראה חורבן החיים היהודיים באוטבוצק ובווארשה היה בשבילו קשה מנשוא, ואחרי יומים חזר ארצה. האדם והיהודי ניצחו בו את הריפורטר.
ב-1940 נשא לאשה את הפסנתרנית ברטה בת אהרן ווזה, ואחרי מותה נשא את הפסנתרנית דינה בת שמואל זאב אברך. בשנים האחרונות נאבק עם מחלה ממארת שקיננה בו, עד שנפל למשכב ואחרי חדשי יסורים קשים נפטר בבית החולים אסותא בתל-אביב ביום ט"ו בטבת תשי"ב (13.1.52).
בתו: אלנה.
ד"ר הלל (היינץ) אופנהיימר
נולד בשנת תרנ"ט (4.4.1909) בברלין שבגרמניה לאביו פראנץ (פרופסור לסוציאולוגיה, אבי הקואופרציה של מרחביה, יועצו של הרצל לעניני התישבות) ולאמומרתה בת יצחק אופנהיים. למד את ענפי הבוטאניקה באוניברסיטאות ברלין, פרנקפורט, פרייבורג (ברייסגאו) ו-וינה, ושם הוסמך ב-1922 לד"ר לפילוסופיה, ואח"כ עבד בתור פיטו-פתולוג במשתלות ל. שפייט בקייצין שליד ברלין, שנחשבו אז כגדולות ביותר ביבשת אירופה.
ב-1925 עלה ארצה להזמנת האגרונום ד"ר ז. סוסקין וניהל את המשתלות של החברה שהד"ר סוסקין יסד לשם נסיון להתישבות בבצות כברה שליד זכרון יעקב. משנכשל הנסיון קיבל עליו לסדר ולעבד בשיטה מדעית את החומר הבוטאני מעזבונו של אהרן אהרנסון וערך וחיבר את הספר "צמח עבר הירדן" ואח"כ בשותפות עם מ. אבנארי את הספר על צמח ארץ-ישראל המערבית. שני הספרים, על יסוד החומר של מעשב-אהרנסון, יצאו בצרפתית על-ידי החברה הבוטאנית בז'נבה שבשוייץ, הראשון ב-1931 (יצא אח"כ גם בתרגום עברי) והשני ב-1940.
ב-1932 נשא לאשה את כרמלה בת ד"ר מקסים לויטה. ב-1931 הוזמן לאוניברסיטה העברית, השתתף בה בארגונן ובפיתוחן של הפקולטות למדעי הטבע ולחקלאות והרצה בה את ההרצאות הראשונות באנטומיה ובפיסיולוגיה של הצמח (ב-1932) ואח"כ ב-1942 על גידול עצי הדר במכון על שם אהרן אהרנסון ללימודים חקלאיים של האוניברסיטה העברית ברחובות, והנו גם מזכיר המכון. מ-1933 הנו מכהן כפרופסור לבוסתנאות (הורטיקולטורה) ומנהל המחלקה לגידולי הדר ולבוטניקה חקלאית בתחנה לחקר החקלאות ברחובות, עוסק במחקרים בגידול עצי הדר ויערנות, עמד בראש המחלקה ליעור של הקה"ק ברחובות בשנות 1940/41. חיבר יחד עם ק. מנצל את הספר "מחזור המים בצמח" שיצא בספרית "השדה". פרסם הרבה מאמרים מדעיים בכתבי העת המקצועיים בעולם, וכן ב''השדה", "הדר" ו"המשק החקלאי". יסד את "העתון לבוטאניקה ולמדעי הגננות של ארץישראל" (באנגלית), שהחל לצאת ב-1955 ואח"כ הורחב ב-1938 ויוצא בשתי סדרות: סדרת רחובות בעריכת ה. אופנהיים וי. רייכרט, וסדרת ירושלים בעריכת חברי המחלקה לבוטאניקה של האוניברסיטה העברית. היה יו"ר הועדה לחקלאות, גננות ויעור של ועדת המחקר המטאורולוגי של ממשלת א"י. יסד יחד עם א. אייג ז"ל וד''ר ה. בויקו את החברה הבוטאנית הארצישראלית.
בקונגרס הבינלאומי לבוטאניקה (שטוקהולם 1950) היה סגן יו"ר בסקציה לאקולוגיה נסיונית.
בנותיו : רות, יהודית, מיכל.
שמואל ברקאי (ברקוביץ)
נולד בכ"ג חשון תר"ס (1899) באובודובקה, פלך פודוליה שבאוקראינה, לאביו יצחק ולאמו פיגה בת משה ליב ליפשיץ, שהיה מצאצאי שושלת האדמו"רים מצ'רנוביל.
אחרי למדו שנים אחדות בחדרים שלחוהו הוריו ארצה בתרע"ב ללמוד בגימנסיה הרצליה. בעת הגירוש הכללי מיפו באביב תרע"ז נדד עם הגימנסיה לשפיה, שם גמר את חוק לימודיו ואח"כ עבר לחולדה ועבד ולימד את ילדי החברים.