ויזת הכניסה שלו ואמר להחזירו באניה שבא בה (כפי הנראה נמסר עליו ממקור בלתי-ידוע, שהוא "מסוכן לשלום הצבור"), ואחרי השתדלויות מרובות מצד אישים בישוב הורשה לשהות בארץ עד שלושה חדשים כתייר, "בלא להתערב בענינים המדיניים של תושבי הארץ". ב-1935 קיבל סוף-סוף רשיון אישי מיוחד מטעם מחלקת העליה של הסוכנות היהודית בראשותו של יצחק גרינ בוים ועלה ארצה עם משפחתו.
ביזמתו החל להופיע בתל-אביב עתון באידית בשם "נייוועלט" (עולם חדש) ובאמצעים שזרובבל אסף בביקוריו בשתי האמריקות הוקם להדפסת העתון דפוס אידי בשם "ליגה" ונתאפשר לו להופיע בכל שבוע בקביעות, לשרותם של אנשי פוע"צ שמאל יודעי אידית. ב-1937 נתמנה לראש המחלקה להיגיינה מקצועית בועה"פ של ההסתדרות. בסוף 1938 ובאמצע 1939 ביקר בפולין בשליחות ההסתדרות הציונית בפעולה למען השקל. ב-1939 נבחר לקונגרס הציוני מטעם מפלגתו, ובקונגרס נבחר לחבר הנשיאות ואח"כ לחבר הנשיאות בועד הפועל הציוני הגדול והמצומצם, וכן נבחר לועה"פ של ההסתדרות ולאספת הנבחרים של הישוב ("כנסת ישראל" - כחבר הנשיאות). הלך בראש הפגנה נגד "חוק הקרקעות" ונפצע קשה בראשו על-ידי המשטרה הבריטית. במלחמת העולם ב' היה חבר ועד ההצלה הישובי בארץ-ישראל. פרסם מאות מאמרים בעתוני הארץ וחו"ל ("טאג" בניו-יורק, "די פרעסע" בבואינוס איירס, ובכל עתוני התנועה בארצות שונות).
אחרי מלחמת העולם השתתף בסוף 1945 במועצה הציונית בלונדון ואח"כ בועידת האינטרנציונל המקצועי בפאריס. ביקר בברלין ובפולין במחנות ההשמדה הגדולים ובישובי השרידים והשפיע על שרידי מפלגתו ועל ראשי השלטון במדינה לטובת העליה היהודית לארץ. את רשמי מסעו בפולין שלאחר השואה פרסם בסדרת מאמרים ב"דבר" וב"נייוועלט" ואח"כ בספר "בארג חורבן" (הר החורבן), שיצא במהדורה שניה ע"י חברי פוע"צ במחנות גרמניה. ב-1947 סייר במחנות שארית הפליטה בגרמניה והשתתף בקונגרס שלהם. ב-1948 ייצג את הועה"פ של ההסתדרות במשלחת לוארשה ליום-השנה החמישי למרד הגיטו ואח"כ ביקר והרצה בריכוזים החדשים של שרידי היהודים.
ב-1948 נבחר להנהלה הציונית ועמד בראש המחלקה לעניני יהודי המזרח התיכון. ב-1949 וב-1950 ביקר ופעל בארה"ב להזמנת המגבית היהודית המאוחדת. ב-1950 ביקר מטעם מחלקתו שבהנה"צ בישובי היהודים בצפון אפריקה, בעדן ובפרס והרצה בהם בעברית על הארץ ועל מדינת ישראל. השתתף בנשיאות הקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל, במושב הועה"פ הציוני בציריך, בנשיאות ועידת הקונגרס היהודי העולמי במונטרה ונבחר כחבר ויריליסט בהנהלה. בקונגרס הכ"ג בירושלים היה חבר הנשיאות ונבחר שוב לועה"פ הציוני. מילא תפקידים מרכזיים בועידות האיחוד של פוע"צ שמאל עם "לאחדות העבודה" ושל התמזגות ה"איחוד" עם השומר הצעיר למפלגת הפועלים המאוחדת. השתתף ביסוד "הליגה למען ידידות ארץ-ישראל - ברית המועצות" וערך את המאסף שלה ברוסית. פעיל כל השנים באגודת הסופרים האידיים, הממשיכים עדיין במנהגם מהגלות לכתוב בשפת-הדיבור לשעבר של הגולה האשכנזית בארצות הסלאבים הצפוניים, ועומד בראש הדורשים זכויות רשמיות לשפה זו במדינת ישראל. עורך המאספים "ארץ-ישראל שריפטן" ו"אונטערס". חבר ההנהלה של אגודת הסופרים.
בנובמבר 1951 חזר לעבודה בועה"פ של ההסתדרות כמנהל ארכיון העבודה.
פרסם באידית מונוגרפיה על בורוכוב, מאסף לתולדות פוע"צ, קובץ למלאות 20 שנה וחוברת למלאות 25 שנה לתנועה זו, חוברת על 30 שנות הויכוחים בין פוע"צ ובין ה"בונד" וה"ייבסקציה", וספר "אין אנהויב" (בראשית), המכיל מאמרים ומסות, פגישות וזכרונות. פרסם מאמרים בעברית ובאידית לשאלת יהודי המזרח ועליתם וקליטתם בארץ, לשאלת א"י והציונות הסוציאליסטית, בעניני ספרות ותיאטרון. תרבות וחינוך.
צאצאיו: ברל (על שם בורוכוב), סרן בצה"ל; מאיה ארם , מורה וסופרת.
אשר פומרנץ
נולד בפרוזשני (פולין), ביום ט' אב תרל"ח (1878), לאביו יעקב (בר אוריין, תעשיין של בירה) בנו של מנחם (שעלה עם זוגתו חנה זיסל בשנת תרנ"ט ארצה וכאן מת), ולאמו לאה בת יעקב צבי מינץ (קבלן ממשלתי לבנין מסילות ברזל ברוסיה).
קבל חינוך מסורתי בחדר ובבית מפי מלמדים ומורים פרטיים. למד עד גיל 16. אח"כ יצא לחו"ל (ורשה, וינה, ברלין) להשתלם במקצוע תעשיית הבירה.
בגיל 18 קיבל כבר לנהל את בית החרושת לבירה של אביו אשר מת בגיל צעיר (בן 30). הוא נמסר להשגחתו ואפיטרופסותו של ר' משה בצלאל טודרסוביץ אביו של דוד תדהר , שפרש את חסותו עליו עד עלותו ארצה.
בשנת 1919 עבר לורשה. את פרוזשאני נאלץ לעזוב מטעמים פוליטיים לאחר שנאסר על ידי הפולנים באשמת ארגון "הגנה". נוסף לבית החרושת לבירה החזיק גם