במוצאי מלחמת העולם עלה ארצה ב-1919 באניה "רוסלאן" (הראשונה שפתחה את העליה מרוסיה) ואחרי נופש מעמל הדרך בשכונת תל-אביב של יפו יצא לעבודה כפועל חקלאי לרחובות ואחרי ימים אחדים הדרים לגדרה, נתקבל לעבודה קבועה אצל הבילויי צבי הורביץ (ראה כרך א' ע' 484) ולמד ממנו את העבודה ואת האהבה לאדמה ולצומח, שדבקה בו בכל חיי עתידו. בגלל הצורך לצבור כספים להוצאות עלית הוריו וביתם מאוקראינה עבד בשנות תרפ"ג-פ"ד בעבודות עירוניות בתל-אביב בשכר גדול משאפשר להשיג בחקלאות וחי בעיר בצמצום של פועל חקלאי. משחסר את הסכום הדרוש חזר לגדרה ולבית הורביץ, וב-1926 נשא לאשה את בתו הצעירה שושנה והמשיך לעבוד במשק ולאחר שנים מספר קיבל נחלה בגדרה על אדמת הקהק"ל ברשימת פועלים ותיקים ובני אכרים שזכו בכך.
בגלל קשיי הפרנסה נכנס לעבוד כמנהל מחלקת החשבונות במשרד שפתחה ביפו החברה האנגלית "תעשיות כימיות ממלכתיות" ויום-יום אחרי העבודה במשרד היה נוסע הביתה לעבוד במשקו. אך משאמרה החברה ב-1934 להעבירו למשרדה הראשי שבחיפה, התפטר ממשרתו, לבל ינותק ממשקו, ומאז התמסר אך ורק למשק והשתדל להכניס בו שכלולים. נבחר כמה פעמים לועד המושבה ולועד בית-הספר, ובהיותו חביב על האכרים והפועלים כאחד הצליח פעמים רבות לישב סכסוכים ביניהם, לבקשת שני הצדדים ולשביעת רצונם.
מ-1941 ואילך היה מפקח על קרקעות הקהק"ל בדרום ובנגב יחד עם האחים יואב ועשהאל צוקרמן בני גדרה. אחרי יסוד המדינה נתמנה לקצין לעניני המיעוטים במשרד הפנים, ובשנים הראשונות היה אף חבר עירית באר שבע, וכעת הוא קצין מחוז הדרום.
צאצאיו: אסא (אחרי גמירת הגימנסיה שרת בנוטרות ויחד עם אורי בן עשהאל צוקרמן היה שומר ראשו של הד"ר וייצמן בעת נסיעותיו בארץ. התנדב לבריגאדה ואחרי שחרורו למד בתכניון בחיפה וכעת הנו מהנדס בחברת "מקורות" ; שינה את שם משפחתו ל"ברק''), ניצה (תלמידת המגמה החקלאית בגימנסיה הרצליה).
אריאל אביגדור (ליבוביץ)
נולד בכ"א אייר תרמ"ח (1888) בגדרה לאביו הבילויי דב אריאל (ליבוביץ) (ראה כרך ב', ע' 722) ולאמו רבקה בת גבריאל סברדלוב ואחותו של הבילויי אליהו סברדלוב גדרוני (כרך א', ע' 388). הוא הראשון שנולד בגדרה עצמה ומשום כך קרא לו אביו בשם הסמלי אבי-גדור, ואחרי שהוא עצמו שינה את שם-משפחתו ל"אריאל" דרש מבנו להפוך את הסדר, לקחת לו את אריאל לשם פרטי ואת אבי-גדור, המסמל את ראשוניותו בגדרה, לשם-המשפחה.
עבר בילדותו את כל שלבי החינוך בהתהוותו בגדרה. התחיל ב"חדר" שעל מדרגות צריף בית-התפילה (הצריף הראשון של הבילויים המיסדים) בהדרכת המלמד אברהם משה כהן (שקרא לעצמו "אברהם העברי חן תמים" וקראו לו "כהן המשוגע" - ראה כרך ב', ע' 615), המשיך ללמוד מפי הרבי ר' מאיר יעקב קפלן בעזרתנשים של בית-הכנסת, ואח"כ בבית-הספר העממי שהתחיל את פעולתו בתוך בית-הכנסת ועבר לבנינו העצמי והיה המצוין שבין השלשה שגמרו את מחזורו הראשון. נתקבל בהמלצה לפנימית ולביה"ס למלאכה של חברת כי"ח בירושלים ולמד שלש שנים במחלקה למסגרות. אח"כ גמר את בית המדרש למורים של חברת "עזרא" הברלינית בירושלים ונתקבל למורה בביה''ס של החברה ביפו.
ב-1911 יצא לגרמניה, למד בבי"ס טכני גבוה בדארמשטאדט ובאוניברסיטת היידלברג, הוסמך ב-1919 למהנדס אזרחי ונשאר לעבוד במינכן ובברלין עד סוף 1923. חזר ארצה, עבד כחצי שנה כמהנדס עצמאי בתלאביב ואח"כ קרוב לשנה וחצי כמנהל טכני במחלקה לעבודות צבוריות של העיריה.
נשא לאשה את עליזה רופין (אחותו של ד"ר ארתור רופין ז"ל).
ב-1927 נתקבל למורה למדידות ולעבודות-מים בטכניון בחיפה, ומראשית 1928 עבד כמהנדס בחברות הנפט "של" ו"בלפטרול" במצרים, ומאפריל 1939 עד יולי 1945 כמהנדס בחברת "של" בחיפה, ומאז כמהנדס