בוד "דיסטינגווישד סרוויס אורדר" וגם את "צלב המלחמה הצרפתי"- הוא גם הועלה למדרגת מאיור ואח"כ לדרגת לויטננט קולונל.
לאחר הפסקת המלחמה הועבר לפריס, ושם עבד תחילה במשלחת הבריטית לועידת השלום, ואחר כך בבית הציר הבריטי, לשם תפקידים מיוחדים בקשר עם עבוד הנוסח של בריתות השלום והגשמתן. לשם הכרת תודה על עבודתו בתקופה זו, קיבל את תארי הכבוד האלה: "מפקד הקיסרות הבריטית" וגם קצין לגיון הכבוד".
בזמן הישיבות של ועידת השלום, עבד בועדה המיוחדת לעניני פולניה וגם בועדה הצבאית של ממשלות ההסכמה בוירסל. הוא גם נשלח בשליחויות מיוחדות לגרמניה, פולניה, שלזיה העליונה ועוד. עבודותיו המדיניות הביאו אותו בקשרים אישיים קרובים עם ראשי הדיפלומטיה הבריטית : לויד ג'ורג', בלפור, צ'רצ'יל ועוד.
עזב את עבודתו בממשלה בחודש נובמבר 1922, כדי להיות חפשי ולהתמסר כולו לעבודה הציונית, והוזמן פה אחד ע"י חברי ההנהלה הציונית בלונדון לקבל על עצמו את הנהלת המחלקה המדינית בירושלים.
היה זמן מה יושב ראש ההנהלה הציונית בימי נציבותו העליונה של סיר הרברט סמואל (אח"כ גיסו) וגם חבר הדירקטוריון של הקרן הקימת לישראל.
הראה הבנה דיפלומטית וישוב הדעת של מדינאי מנוסה, ובעיקר - תפיסה מהירה, מפליאה בכל הענינים המסובכים של המדיניות הערבית-האנגלית בא"י.
בשנת 1925 ביקר בארצות-הברית, כמה חדשים לפני פתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים בקשר עם ביסוס קיומה. שם התידד עם גדולי היהודים : לואיס מרשל, נתן שטרויס, פליקס וארבורג ועוד, ודן אתם גם בהקמת הסוכנות היהודית.
בשנת 1927 ויתר על נתינותו הבריטית והיה לנתין ארץ ישראלי.
היה נשיא חברת ההנדסה לא"י ומפעלי ים חיפה, ממנהלי חברת סלילת כבישים בא"י, חמי טבריה והסוכנות להשקעה ולפיתוח בא"י, חבר ועדת הדרכים הממשלתית, חבר נשיאות ה"מכבי" בא"י, נשיא חברת הספקת המים להר-הכרמל, גזבר חברת התזמורת הסימפונית הא"י מיסודו של הוברמן.
נשא לאשה את רות בת סיר ליאונארד פראנקלין (אחות אשת סיר הרברט סמואל) אחד משותפי הבנק המפורסם "קייזר ושותפיו".
הוא יסד את קרן האמונים לזכר אליעזר בן-יהודה, והיה נשיאה עשר שנים, והודות לו המשיכה האלמנה להוציא את שאר הכרכים.
הרבה מרץ ועבודה השקיע במשך תשע השנים שכיהן כמנהל המחלקה המדינית וראש ההנהלה הציונית בארץ. היחסים שלו עם שלטונות המנדט לא הוטבו. הוא דיבר עם האנגלים כאחד מהם, הם חבבוהו והעריצוהו, אך את מדיניותם לא שינו.
לקח חלק פעיל בשחרורם של 2000 היהודים שנכלאו על ידי ה"ציר" במחנה הסגר בטריפוליטניה.
בשנת 1931 התפטר מתפקידו בהנהלה הציונית. כמה שנים ישב בחיפה כאיש פרטי.
בפרוץ המלחמה העולמית השניה, חזר לצבא הבריטי כמהנדס ראשי של המחנה השמיני במדבר. בתפקידו זה עמד במשך שתי השנים החשובות ביותר במערכת אפריקה, והנצחונות במערכה באו במדה מרובה הודות לו.
היה זה בקיץ 1940, כאשר צבא הנילוס הזעיר התחפר, והכין את עצמו לעמוד בפני מחצם של כוחות ה"ציר" הגדולים פי עשרה ממנו, ואחד הצרכים החיוניים ביותר של מחנה זה, בלב המדבר היו המים, תגבורת נשלחה במהירות מבריטניה, והחיילים החדשים היו זקוקים ליותר מים משיכלו לספק מיכלי-המים המובלים בקו הרכבת היחידי שעמד לרשות הצבאות.
קיש נמצא אז באלכסנדריה והביא פתרון לבעיה קשה זו.
"אין צנורות, אין משאבות", טענו אנשי המטה.
אך קיש מצא צנורות ומשאבות, חלק מהצנורות הושגו אצל חברת הנפט בארץ-ישראל.
במשך זמן קצר החלו לזרום לשממת המדבר צנורות מכל המינים. לא עבר זמן, ומים מאספקת המים של אלכסנדריה זרמו בצנורות, 100 מילין מערבה מהעיר. כך נוצרה אספקת המים של המדבר, שספקה אחר-כך, יום-יום 2 מיליון גלונים של מים מסוננים למרחק של 600 מילין, לתוך לבה של לוב האיטלקית.
לא היתה ביורוקרטיה בעבודתו, ובכל זאת היה קפדן מאד בכל השייך לאטיקטה צבאית ומשמעת.
פרסם ספר "יומן ארץ-ישראלי" באנגלית. בשנת תרצ"ט תורגם ע"י י. א. עבאדי לעברית (2 חלקים). ההקדמה נכתבה ע"י לויד ג'ורג'.
בישוב העברי היה ידוע בשם "קולונל קיש".
ביום כ' ניסן תש"ג (7.4.1943), נפל בשדה הקרב בקרבת גבס (טוניסיה) בהיותו בתפקיד המהנדס הראשי של המחנה השמיני בחזית, נהרג בהתפוצצות שני מוקשים, בניו: מיכאל, יהונתן. הגנראל מונטגומרי, שהסכים למלא תפקיד של נשיא הכבוד לאגודת הידידים להקמת מעבדות בטכניון העברי בחיפה - לזכר הבריגדיר קיש, שלח מברק לפרופ' אלברט איינשטיין באמצעות הגנראל אייזנהואר : אלג'יר. לפי בקשתו של אייזנהואר נא למסור לפרופ' איינשטיין, פרינסטון, ניו-ג'רסי באמריקה : "הנני שמח לשמוע שאתם מתכוננים להקים מזכרת לקיש, והנני מסכים לקבל את נשיאות הכבוד של חבר הנאמנים. שום חייל אחר בצבא זה לא שירת ביתר נאמנות או באומץ לב גדול יותר ממנו. ואבדתו היתה מכה גדולה לכולנו."גנרל מונטגומרי. בי"ט תמוז תש"ו הוקם "כפר קיש" - מושב שתופי של חיילים משוחררים, ע"י "כפר תבור" בגליל התחתון. מבין חיילי פלוגת המהנדסים מספר 738 שנוצרה ביוני 1940 ע"י המנוח.
במדרוני "מעלה החמשה" נטעו יער על שמו.