משה כרפס
נולד בשנת תרי"ב (1852) לאביו ר' יהודה (סוחר זעיר וירא-שמים בנוסח ליטא) בעיר-מוצאם של הוריו, בווילנה, או בכפר וואסילייבקה שבאוקראינה משעברו לגור שם, ושנות ראשית ילדותו עברו עליו בכפר זה ואח"כ עבר עם הוריו לעיר ייקאטרינוסלאב (כיום דנייפרופטרובסק, שעוד בימים ההם היתה מרכז כלכלי חשוב לתעשיה כבדה ולאזור המכרות דונבאס, שאפשרויות הפרנסה בה משכו אליה יהודים רבים). למד בחדרים והצטיין מילדותו בחכמה ובכשרונות ובנטיה למוסיקה (התקין לו כנור בעצם ידיו, אך אביו שיברו לרסיסים, לבל יהיה בנו "כלי-זמר"... אלא שבכך לא נשברה נטייתו לנגינה ומשנתבגר היה מיטיב לנגן בכנור, לפי השמיעה בלבד).
אחרי בר-מצוה הוליכו אביו ללמוד בישיבה בווילנה, אך בגיל 16 הוכרח להפסיק וליטול עליו את עול פרנסת המשפחה עוד בחיי אביו החולני, ומשנתיתם מאביו בגיל 20 היה הוא לאב למשפחה, השיא את אחיו ואחיותיו וכלכל את אמו בכבוד בביתו עד מותה בשיבה טובה.
התחיל לעבוד בפקידות נמוכה ובגיל 26 נשא לאשה את פרל (פוליה) נזינסקי בסימפירופול, שהיתה בוגרת גימנסיה ומנהלת בית-ספר פרטי משלה, והיא לימדה אותה רוסית על בוריה וידיעות כלליות ובחכמתה הדריכה אותו בעצות טובות בעסקיו. חסך ולוה כספים ושלח יד בקבלנות קטנה בסלילת מסילות-ברזל. הצליח בעסקיו ועלה מעלה-מעלה. בתרמ"א עבר עם משפחתו חזרה לייקטרינוסלאב והשקיע הון, מרץ ויזמה ושכל טוב בעסקיו שגדלו והלכו עד שהגיע למעמד בעל הון אדיר ובעל מכרות ברזל ופחם ותעשיה כבדה באגן דונבאס, ורכושו נאמד ב-18 מיליון רובל והכנסתו השנתית כמיליון רובל.
כגודל עשרו כן גודל נדבנותו. היה פרנס הקהלה וראש החברה קדישא, תומך ופעיל בכל מוסדות הסעד של היהודים. מכל הכנסותיו הפריש מעשר לצדקה והחזיק פקיד מיוחד לשלם את התמיכות בקביעות כמו משכורת, ואנשי השלטון כיבדוהו והתחשבו בהמלצותיו ובשתדלנותו לטובת הצבור היהודי ופרטים שביקשו את עזרתו בחלונות הגבוהים והוא היה מתפנה מעסקיו והולך להשתדל בדרך כבוד ועל פי רוב בהצלחה. במסעיו לרגל עסקיו במרחבי רוסיה הגדולה ובגרמניה היה מתענין בסדרי מוסדות החסד של קהלות ישראל, וכל סדר נאה שמצא היה מנהיג אותו בעירו. ביתו היה בית וועד לעסקנים, לרבנים ולמחברים, למשכילים ולאמנים יהודים והיה תורם תרומות גדולות לענינים יהודיים כלליים ובמיוחד לעניני ארץ-ישראל. באורח-חייו בבית ובחוץ התנהג לפי התורה והחזיק מורה-בית מיוחד לחנך את בניו ובנותיו ברוח המסורת והלאומיות היהודית.
בין ידידיו נמנו מ. מ. אוסישקין, ד"ר שמריהו לוין ויתר ראשי הציונות ובהשפעתם תרם ביד נדיבה למטרות ציוניות. ביקר כאורח בקונגרסים הציוניים, קנה בין הראשונים מניות ה"קולוניאל בנק" (אוצר התישבות היהודים) בסכומים ניכרים ומניות חברת "השקאה". בראשית יסוד השכונה "אחוזת בית" (תל-אביב) קנה בה מגרש בן 2500 אמה (בהתחלת שדרות רוטשילד, ליד ביתו של ד"ר שמריהו לוין). הניח את היסוד להקמת הטכניון העברי בחיפה, בהיותו אחד מ"שלשת הגדולים" (ק. ז. ויסוצקי, סוחר-הטה המפורסם ממוסקבה, הבנקאי אפרים שיף מניו-יורק, והוא) שתרמו למטרה זו את הסכומים הגדולים הראשונים (הוא תרם 18.000 רובל). במלחמת העולם א' הציל את ההסתדרות הציונית ברוסיה ממצוקה כספית, בתרומה גדולה שמסר למטרה זו לד"ר יחיאל צ'לנוב. תוך מסירותו הגדולה לבנין ארץ-ישראל ולתמיכה במוסדות התורה והחסד של הישוב הישן ובמפעלי הישוב החדש, לא התעלם גם מהצרכים לביסוס מעמד היהודים במקום מושבם, ואחרי מהפכת פברואר 1917 ברוסיה נתן כסף ליסוד פוליטכניון יהודי בעירו, ועוד הספיק לראות את התחלת הלימודים בו. אך מן השמים חסו עליו לבל יראה בעיניו את התהפוכות שבאו אחרי כן ואת חורבנה של יהדות רוסיה. נתקיים בו "מפני הרעה נאסף הצדיק", ונפטר בביתו בכ"ו אייר תרע"ד (19.5.1917), ואחרי יומיים הובא לבית עולמו בהלויה שהשתתפו בה רבבות יהודים ונכרים ומשלחות מכל קצוי רוסיה וארכה כשבע שעות, עד שארנו הועבר דרך למעלה מ-20 מוסדות שיסד וניהל וכלכל והרבה רבנים ועסקנים הספידוהו.
צאצאיו: המהנדס ג. כרפס (היה שותף לעסקי אביו ולפני מלחמת-העולם ב' מנהל "גרוזנפט" במוסקבה), פרופ' אלכסנדר כרפס (ביאולוג, סופר, מוסיקאי, סוציולוג; כעת פרופיסור לביאולוגיה בלנינגראד). ליב כרפס (עו"ד במוסקבה), רשה-רעיה (ראיסה) ז"ל (אשת המהנדס יהודה ליב הרכבי ז"ל (היה מנהל ראשי של חברת מחצבים בדונבאס, שחותנו היה בעל-מניותיה העיקרי, ובמשטר הסובייטי היה מנהל טרוסט-המלח בקרים; בנם צבי הרכבי חי בארצנו - ראה ערכו בכרך ג' ע' 1326), רוזה (אשת הרופא ד"ר חנן שכטר ז"ל, מאנשי חוגו של אוסישקין בייקאטרינוסלאב בשעתו); בנו מיכאל ז"ל ובתו שרה ז"ל מתו עליו בילדותם.