עוסק בהוראה וביצירה ספרותית ומדעית. לימד בבתי ספר תיכוניים ובקורסים מרובים, בימי עיון ובסמינרים וכיוצאים באלה, והרצה הרצאות לרוב. שנה לימד בבית מדרש למורים בגבעת השלשה ליד תל-אביב, מטעם זרם העובדים.
בתחילת שנת תש"י קיבל על עצמו לייסד ולנהל בית מדרש למורים ולגננות בחיפה ובית הספר התיכון שם.
עיקר מקצועותיו: ספרות, היסטוריה וסוציולוגיה יהודית וכללית.
מאמרו הראשון המקיף - נדפס בירחון הפדגוגי "אפקים" בורשא (1932) - בשני המשכים גדולים : לביסוסה של הפדגוגיה (שיטות הפילוסופיה בימינו ואידיאל החנוך.) בארץ פרסם מאמרים, מסות ומחקרים ברוב הבמות החשובות וכן בבמות העבריות בארצות הברית. חיבר ספרים : "דמויות ומאורעות בתולדות עמנו" (לנוער, תש''א), "סרואנטס" (מונוגרפיה, תש"א), "תולדות עמנו בזמן החדש" - בחמשה חלקים (מגירוש ספרד עד שנות העשרים למאה זו. ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים ולסמינריים. יצא בארבע מהדורות, והוא מקובל בבתי הספר התיכוניים והסמינרים בארץ. בספר גם מקורות). "מסורת ומהפכה", ארבע מונוגרפיות (ספר פילוסופי-סוציולוגי על דרכה של -מגירוש ספרד עד שנות המהפכה הצרפתית והאמנציפציה, יצא לאור בניו-יורק, ע"י הסופרים בא"י והקרן לתרבות באמריקה תש"ב), "בנתיב הדורות" (התבוננות בגורל ישראל, נכתב יחד עם הד"ר מ. סולובייטשיק, תש"ד), "מאז ועד עתה (מיניאטורות היסטוריות, תש"ג), "גירוש ספרד" (באספקלריה של דעת הקהל והמשכילים באירופה, תש"ח), "אנשי הרנסנס" (כרך א'. גדולתו ושברו של העולם האזרחי, תש"ט - מחקר מקיף על התהוות העולם האזרחי ועל עיצוב פני המדינה המודרנית באירופה. יתר שני הכרכים יופיעו בקרוב).
עוד עמו בכתובים כמה ספרים.
תרגם ספרים אלה : "תומאס מורוס" (אוטופיה, מבואות נספחות והערות, תש"ו, מלאטינית), "מקיאבלי" (כתבים פוליטיים ,מבואות והערות מאיטלקית, תש"ח), "רפאל מאהלר" (הקראים, תש"ט).
שלש פעמים נבחר להיות שופט בועדה למתן פרס ביאליק בחכמת ישראל ופעמיים שופט בפרס רופין לסוציולוגיה ולספרות. תרגומו - אוטופיה - זכה לפרס טשרניחובסקי, הפרס העליון לתרגומי-מופת.
היה פעיל ב"הגנה" בחיפה, בתחנת השידור "קול ישראל" בחיפה במלחמת השחרור.
בנותיו: מיכל, גילה.
פרופ' אלכסנדר אייג
נולד בתשרי תרנ"ז (4.10.1896) במינסק שברוסיה הלבנה לאביו צבי (מורה).
ב-1909 עלה ארצה ולמד בבית-הספר החקלאי מקוה ישראל ואחר-כך בגימנסיה הרצליה. ב-1918 התנדב לגדוד העברי ומילא בו תפקיד של ספרן בספרית הגדוד, ומאז שחרורו ב-1920 ועד 1923 ניהל את הספריה המרכזית של הסתדרות העובדים.
מתוך התענינות עצמית התמסר להכרת הצמחים למיניהם ולסגולותיהם, נדד בכל אזורי הארץ להתבונן בצמחים ויחד עם חברו אליעזר פקטורובסקי אסף והכין מעשב עשיר מצמחי הארץ, וכן נסע לארצות המזרח הקרוב וחקר גם בהן את הצומח, ועד שנת 1926 היה מרצה בבוטאניקה למורי בתי-הספר. במעשיו אלה נמשכה אליו תשומת לבם של הפרופ' אוטו וארבורג ושל ד"ר ישראל רייכרט ובתרפ"ה נתמנה כאס-סטנט לבוטאניקה בתחנת הנסיונות ברחובות ליד הפרופ' וארבורג, ומאותה שנה ואילך פרסם את תוצאות מחקריו בבוליטינים של התחנה, הוסיף לצאת לסיורי מחקר באזורים השונים של הארץ ויחד עם עוזריו ד"ר מ. זהר ונעמי פיינברון הגדיל את אוסף הצמחים ואת הידיעות עליהם, ולצמחים החדשים שגילה היה משלב בשמות שקרא להם (כזכותו של חוקר בעל תגלית בחקר הטבע) את השמות של וארבורג, אהרנסון (אהרן) או פקטורובסקי שמת בדמי ימיו (זה היה חברו הראשון בעבודה המדעית הבוטאנית, ובחדשי מחלתו היה אייג מרבה לסעדו על ערש דווי מתוך חברות נאמנה ומסורה).