בשנים 1914-18 שירת בצבא הגרמני.
בשנים 1919-21 בחוות הכשרה לחלוצים בבווריה ובאיטליה.
נשא לאשה את פרידל בת לוי ברו .
היה פעיל בחו"ל בארגוני נוער ציוניים ("בלו-וייס") בין מיסדי תנועה זו במינכן.
בשנת 1921 עלה לארץ ועד שנת 1927 עבד כפועל חקלאי בעמק יזרעאל, בגליל ובמושבות.
בשנת 1928 חזר לגרמניה לרגלי בריאותו.
בשנת 1928-33 מנהל בנק אפותיקאי בברלין ובגרייץ (גרמניה).
בשנת 1939 חזר לארץ. בשנת 1934 בהנהלת בנק האפותיקאי הכללי של א"י בע"מ, ת"א, ומשנת 1935 המנהל.
חבר הנהלת וסגן יו"ר קרן היסוד, גזבר קרן היסוד לא"י, חבר נשיאות "ק.י.פ. (קארטעל אידישע פערבינדונגען) בא"י, חבר ההנהלה ויושב ראש הועדה הכספית והאדמיניסטרטיבית של המועצה הכללית של התעופה העברית בא"י.
יו"ר ביה"ס הגבוה למשפט וכלכלה בת"א.
שופט בבית המשפט הממשלתי בעניני תפיסת נכסים.
היה חבר הועדה הממשלתית לבירור בעיות שכר דירה.
מנהל מועצת המנהלים של חברת "טפחות" ב"עמ. חבר "קרן בלומנזון" (טרוסט למתן משכנתאות שניות).
יחזקאל גרין
(הנכד) נולד בג' אדר תרפ"ח (24.2.1928) בת"א, לאביו יצחק (מראשוני הרוקחים המדופלמים בארץ, ראה ערכו בכרך ד', ע' 1646 ;בןיחזקאל - ע' 1672 : בן אברהם חיים , אבי משפחת גרין בארץ - ע' 1647) ולאמו הניה בת יעקב סטרסלסקי .
למד בביה"ס "אליאנס" ומתוך משיכה לעבודת כפיים עבר ללמוד בבי''ס מקצועי והשתלם במסגרות ובמכונאות. גם הים קסם לו והתמחה בעבודות מספנה בבנית סירות וספינות, וכן התמסר לספורט הימי כמלח, דייג, הגאי ושייט ואף הסיע נוסעים בסירות מוטור על הירקון.
מגיל צעיר הצטיין במדות תרומיות, ביחס רציני לעבודה ולתפקידים ובאדיבות ובעליזות בחברה, והודות לסגולות אלה זכה לחיבה ולאמון וכבוד מצד הממונים עליו בחברת החשמל, שעבד בה מ-1945 ואילך.
כבעבודה כך גם בספורט היה רב-צדדי: בשייט, איגרוף, כדור-רגל, וביחוד באתלטיקה קלה (כחבר מכבי תל-אביב). ב-1945 עבר שיא בן עשר שניות בריצת 100 מטר וזכה באליפות ארץ-ישראל לריצה וזיכה את אגודתו בגביע הבריגאדיר קיש. באותה שנה זכה בריצה כזו גם באליפות הפועל, ומאז גדלו ורבו הישגיו וזכה להרבה מדליות, הצטיינויות ותעודות ולפרסום רב בעתונות הכללית והמקצועית.
כחבר ה"הגנה" מנעוריו השתתף בעודו נער בהגנת משקי עמק חפר בעת המצור הבריטי ב-1946 ואף הוחזק חודש ימים במעצר.
בראשית 1948 התנדב להגנת המולדת ושרת כמאמן ואח"כ כשוטר צבאי, אך בתפקידי-עורף אלה לא ראה מילוי חובה ממש ולדרישתו הועבר ליחידת שריון, בגדוד 82. המשיך בפעולות ספורט גם בצבא. זכה באליפות הריצה של ארץ-ישראל לשנת 1948 והוכנס לרשימת הנבחרת שתיצג את ישראל באולימפיאדה של אותה שנה, אילו ניתנה אז זכות השתתפות למדינתנו. הזכות לא ניתנה והוא ומעריכיו התנחמו בתקוה שבאולימפיאדה הבאה יוסיף כבוד לשם ישראל לעיני העולם.
היו דרישות להשאירו כקצין ספורט ליד המטה לאימון גופני של צה"ל, חיל הים דרש אותו כימאי מאומן וחברת החשמל דרשה לשחררו כפועל חיוני, אך הוא התמיד ברצונו להשאר בשרות קרבי. השתתף בקרבות רבים. בקרב הקשה על עיראק סואידן חיפה על נסיגת חיל הרגלי ובקור רוחו הציל חיי רבים. השתתף בפריצת הדרך לנגב ובכיבוש באר שבע.
נפל בקרב על עיראק סואידן בז' חשון תש"ט (9.11.48) והובא לקבורה בנחלת יצחק.
על שמו נקבע גביע מכבי - למרוץ.