(ששה במספר), ובמו"מ עם ד"ר א. רופין, מ. אוסישקין ואהרן איזנברג הוסכם לקלוט את חברי הקבוצה (כולם יחד 30) לכשיגיעו ארצה בפרדסי "אגודת נטעים" ב"חפציבה" שליד חדרה כעובדים שכירים - אבל רק בסידור זמני עד שיתישבו על הקרקע. השתתף בחנוכה תרפ''א בועידת היסוד של ההסתדרות ובמאי 1921 בהגנת חדרה, וכשנאלצה הקבוצה לשלוח חלק מחבריה זמנית לעבודה בעיר, עבד הוא כפועל בנין בתל-אביב בחברת "קדם" שנוסדה על-ידי המהנדס יוסף (גוס) לוי. כשהחליטה הקבוצה לגשת באופן מעשי להכנת התישבותה על הקרקע והמרכז החקלאי של ההסתדרות הציע לה את אדמת חולדה, היה קדמן בין המתנגדים להצעה שדרשו קרקע להקמת נקודה חדשה במקום שלא היה בו ישוב מקודם. אח"כ היה בין נציגי הקבוצה שהתקשרו עם קיבוץ השומר הצעיר וקבוצת "צבי" (על שם ד"ר צבי הירש ) של "תכלת-לבן" מגרמניה לקבל יחד אדמה בעמק-יזרעאל המזרחי לשם יסוד הנקודות ביתאלפא-חפצי-בה, ולהשגת הכספים הדרושים להתישבות נשלח יחד עם עוד שני חברי הקבוצה בשליחות קרן היסוד לאירופה ולו נקבע שטח הפעולה בגרמניה. שם נבחר מטעם "תכלת-לבן" כציר לועידת ציוני גרמניה בעיר קאסל. היה בין ראשי האופוזיציה שעזבו את "תכלת-לבן" ויסדו את תנועת-הנוער "ברית-העולים" לשם התקשרות עם תנועת "ארץ-ישראל העובדת".
משחזר ארצה עבר עם קבוצתו, שנקראה "חפצי-בה" על שם מקום משכנה ועבודתה ליד חדרה, על הקרקע בבית-אלפא שקראו עליה את השם "חפצי-בה" שהביאו עמהם מחדרה, והשתתף בהקמת המשק ובעבודה בו. בינתים בא לידי הכרה שבמקום קבוצה בודדת נחוצה מסגרת קיבוצית בהיקף רחב וכולל יותר, ובראשית 1924 הצטרף ל"גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור'', עבר למשק תל-יוסף ועבד בנטיעות ובהקמת הבנינים במקום החדש של הנקודה. ב-1925 נשלח מטעם "גדוד העבודה" לפעולה בקרב הנוער והחלוץ בארצות מרכז אירופה, השתתף במחנה הנוער של "תכלת-לבן" בצ'כיה ובועידה, העולמית הראשונה של הסתדרויות הנוער בדאנציג והיה בין יוזמי הברית העולמית של הנוער העברי, שנוסדה באותה ועידה. ב-1925 עמד בראש "החלוץ" באוסטריה ובראש מחלקת העליה של המשרד הארצישראלי בוינה והשתתף בקונגרס הציוני שהתכנס שם באותה שנה. בראשית 1926 חזר לעבודתו במשק תל-יוסף. באותה תקופה חל קרע באחדות הרעיונית שבתנועה הקיבוצית, וביחוד בתוך פלוגות "גדוד העבודה", כשקבוצה בראשותו של אלקינד סטתה כלפי האידיאולוגיה הקומוניסטית. ל. קדמן השתייך לפלג בגדוד שבמלחמה קשה נגד סטיה זו הגן על טהרת הרעיון של התנועה הציונית הקולקטיביסטית, ובסוף הוצאה קבוצת אלקינד מהגדוד והוא וחבריו חזרו לרוסיה הסוביטית, ומשמצאו גם שם פגמים בכשרות הקומוניסטית והסתבכו בסטיה טרוצקיסטית, גורשו לעבודתפרך בסיביר. עם פרישת הקיצוניים הללו נפתחה הדרך לאיחוד תנועת הקיבוצים וקדמן השתתף בנציגות גדוד העבודה במו"מ עם יתר הגופים הקיבוציים, שבתוצאתו נוסד "הקיבוץ המאוחד" בראשית 1927.
בינתים סיפקו ההכשרה והעליה כוחות נוספים לשורות העובדים בחקלאות וצבור העובדים נזדקק לידיעותיו וליכלתו הארגונית והמינהלית של ל. קדמן, וכשהשתתף כציר בועידה השלישית של ההסתדרות, בקיץ 1927 בתל-אביב, נבחר למזכיר ה"מרכז לשכונות עובדים" שנוסד באותה ועידה. נסע לארצות אירופה ללמוד את בעיות השיכון, ובראשית 1928 עבר לתלאביב והתחיל בעבודתו כמזכיר מרכז השיכון. בשנים 1930-1928 עסק בביסוסה והרחבתה של שכונת בורוכוב (כיום חלק מגבעתים שליד תל-אביב), בבנין שכונות הפועלים בצפון תל-אביב, בבנין מעונות עובדים הראשונים בתל-אביב, חיפה וירושלים, ובהקמת מפעל שיכון בהיקף גדול בעמק זבולון ליד חיפה, הנודע כיום בשם קרית חיים . ב-1933 הצטרפו למרכז השיכון זליג לבון (לפנים לוביאניקר) ואברהם זברסקי (ממיסדי שכונות הפועלים בצפון ת"א) ומאז היו שלשתם המנהלים בפועל של מפעל השיכון ההסתדרותי. באותו הזמן נוסדה השניה בין קריות הפועלים, קרית עבודה שמדרום-מזרח לתל-אביב, שסביבה נוצרה העיר חולון . ב-1935 נהפך "מרכז השיכון" לחברה במסגרת "חברת העובדים" בשם "שכון" חברה לשכונות עובדים בע"מ, שהתפתחה בניהולם בממדים גדולים. עד פרוץ מלחמתהעולם ב' נבנו על-ידה 3300 בתים ודירות, מסיום המלחמה ועד 1949 עוד 4450 בתים, ב-1950 למעלה מ-7250 דירות, ובסוף 1950 הסתכמה יצירת החברה ב-15.000 דירות ובהן למעלה מ-60.000 נפש. המפעל כולל ערי-גנים שלמות לפועלים, כגון קרית-חיים, קריתעמל ורוממה באזור חיפה; קרית-עבודה, קרית בורוכוב וקרית שלום באזור תל-אביב.
היה ממניחי אבן הפינה לכל הקריות הללו ושמות כולן (חוץ מהשם קרית-חיים) נבחרו על פי הצעתו.
לפי החלטת הועידה הרביעית של ההסתדרות ב-1934, שהיה מהלוחמים למען קבלת ההחלטה, הונח מפעל השיכון על יסודות של אגודות שיתופיות, ומ-1939 רוכזו האגודות הללו בברית פיקוח, הכוללת כיום למעלה מ-110 אגודות שיכון, הכוללות כ-22.000 חבריםמשתכנים, והוא מנהל את ברית הפיקוח מראשיתה, יחד עם הד"ר א. רודניצקי. וכן הנו אחד ממנהלי הקרן "אבן-העזר", שנוסדה מטעם ברית הפיקוח הנ"ל לשם עזרה הדדית במפעל שיכון, וממנהלי "הבנק למשכנתאות לשיכון", שנוסד ב-1950 בהון יסודי בן שלשת רבעי מיליון ל"י בשותפות של חברת "שכון", "נוה עובד" ובנק הפועלים למימון בנית הבתים במפעלי השיכון ההסתדרותיים.
השתתף בקונגרסים בינלאומיים לשיכון ולבנין ערים ברומא (1928), ברלין (1929), פריז (1937), אמסטרדם (1950), בקונגרס הציוני ב-1929 בציריך כציר ובקונגרסים הציוניים בבאזל, פראג וציריך בתור מומחה