בשנת 1938 נשא לאשה את עליזה בת יהודה אושר. היה פעיל בהגנה.
בשנת 1937 נתמנה קצין מחוז באזור נתניה, שירת גם במושבות הדרום, ומשנת 1945 ועד הקמת המדינה קצין מחוז של העיר תל-אביב.
ב-1951 קבל סטיפנדיה מטעם או"ם ללמוד בעיות שונות של השלטון המקומי.
ב-1952 נתמנה מושל מחוז מרכז הארץ.
ד"ר יצחק (מאכס איזידור) בודנהיימר
נולד בשנת תרכ"ה (21.3.1865) בשטוטגארט שבווירטמברג (דרום גרמניה).
לאביו יצחק. למד באוניברסיטאות פרייבורג, טיבינגן ולייפציג והוסמך לד"ר למשפטים. היה זמן-מה עוזר לשופט בסנט-וונדל ואח"כ השתקע בקלן כעורך-דין.
ב-1906 נשא לאשה את רוזה בת יעקב דלברג. כעורך-דין נמנה בין הגדולים במקצוע וקיבל את התואר "יוסטיצראט" (יועץ לעניני משפט), ואם כי חי בשלוה יחסית היו דעתו ותשומת לבו נתונים לעניני הכלל היהודי, הן בפעילות צבורית מקומית והן בדאגה לגורל אחים סובלים ונרדפים בארצות אחרות ולעתידות עם ישראל והבטחת קיומו.
לרגל הידיעות על מצבם הקשה של יהודי רוסיה פרסם בראשית שנות התשעים חוברת בשם "יהודי רוסיה לאן?" בה הציע תכנית לסלול קו מסילת-ברזל בסוריה ובארץ-ישראל ולכונן לאורך המסילה ישובים של יהודי רוסיה.
שותף לדאגותיו ולהגיגיו אלה מצא בדוד וולפסון, תושב קלן שמוצאו מרוסיה (ראה ערכו בכרך זה), ועוד לפני הופעת הרצל בתכניתו הציונית יסד ב-1893 יחד עם וולפסון התאחדות ציונית בגרמניה, כמתכונת "חובבי ציון" ברוסיה, וב-1894 השתתף ביסוד "ההתאחדות היהודית החפשית", והיה מנהיגה של ההתאחדות הציונית בגרמניה עד 1911. עם הופעת הרצל הצטרף אליו והיה מעוזריו הראשונים בכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בניסוחה ובביסוסה המשפטי של תבנית באזל. בקונגרס זה הרצה על הצורך בארגון ובקונגרס השני על "אוצר התישבות היהודים". בקונגרס הראשון היה חבר הנשיאות ואח"כ סגן יו"ר בכמה קונגרסים שלאחריו. נבחר מקונגרס לקונגרס לחבר הועד הפועל הציוני עד 1921, היה במשך הרבה שנים חבר בית הדין של הקונגרס הציוני ומ-1907 ועד מלחמת העולם א' נשיא הקרן הקיימת לישראל, שהשתתף בחיבור תקנותיה.
בסתיו 1898 השתתף במשלחת הרצל במסעו לאיסטנבול ומשם לארץ-ישראל לשם פגישה עם הקיסר הגרמני וילהלם השני, בהשתדלות להשיג את תמיכת הקיסר בפני השולטן למתן זכיון לציונים להקמת "בית לאומי" ליהודים בארץ אבותיהם. אח"כ ביקר עוד בארץ ב-1912 כראש הקה"ק וב-1926 כאיש פרטי.
בראשית מלחמת העולם א' (1914) יסד יחד עם פרנץ אופנהיימר ואחרים "ועד למען יהודי המזרח'' ובחוברת שפרסם בחתימת-הכינוי מכס בודמר הציע תכנית למתן אוטונומיה תרבותית-לאומית לעמים שבשטחים שהצבא הגרמני עתיד לכבוש מהקיסרות הרוסית, כדי שהכיבוש יהפך לשחרור עמים, ואגב התכוון בכך להבטיח את עצמיותם הלאומית של היהודים באותם שטחים, - והתכנית נתקבלה על דעתו של הגנרל לודנדורף, שמינהל שטחי הכיבוש היה כפוף למרותו.
בגרמניה שלאחר מלחמת העולם א' עברה המנהיגות הציונית לכוחות צעירים, שיכלו להסתגל ביתר קלות למשטר החדש בתנועה למפלגותיה, והוא נשאר חייל מן השורה כלוחם קשיש ומכובד על כולם, כעוזרו ומקורבו של הרצל, כסמל חי לציונות ההרצלאית שנדחקה מהפוליטיקה אל ההיסטוריה. שנים אחדות היה פעיל בברית הציונים הרביזיוניסטים, שהכריזה על חידוש הציונות ההרצלאית, ואחר פרש ממנה והתמסר לפעילות בקהלה היהודית המקומית, שהיה סגן נשיאה במשך שנים רבות, ובמסדר "בני ברית", בתערוכה הבינלאומית של העתונות, שנערכה ב-1928 בקלן, היה מראשי מארגניו ונשיאו של הביתן לעתונות היהודית.
שנתים המשיך לשאת בעול הפעילות הציבורית היהודית תחת המשטר ההיטלראי, כשהיה צורך באישים ציונים בעלי שיעור קומה להורות ליהודים המנושלים מ"לאומיותם" הגרמנית את הדרך חזרה אל עתידות עמם, ובמרס 1935 עלה ארצה והשתקע בירושלים והצליח להביא אתו את ארכיונו העשיר, שהכיל מספר עצום של תעודות חשובות לתולדות התנועה הציונית מראשיתה, ואף אוסף התמונות והציורים שלו. ביתו בירושלים נעשה למין טרקלין חברתי-פוליטי, בו היו מתאספים ידידים לויכוחים על בעיות היהדות והציונות.
בגרמניה פרסם הרבה מאמרים בעתונה המרכזי של ההסתדרות הציונית "די ולט" ומאמרים בשאלות יורידיות בעתונות המקצועית, חוברות על תכנית אוצר התישבות היהודים, על ביקורו בארץ ב-1912 ועל