מות בענינים יהודיים וביחיד הערות מדעיות בעניני מקצועו, הביע שאיפה ונכונות לעזרה ביצירת נוסח זמרתי אחיד בתפילות לכל העדות ובהוצאת סידור ומחזורים עם תוים לתלמידים. ביחוד הגדיל לעשות במחקריו בהשואת נוסחי התפילה עם נעימות טעמי המקרא.
אסון משפחתי כבד העיב את שנותיו האחרונות והוא שאב כח נפשי מאמונתו העמוקה והחזיק מעמד בעבודתו בשדה ובגן וגם בבית הכנסת, אך נגד מחלה קשה שנתנה בו את אותותיה לא יכול לעמוד.
נפטר בירושלים, כ"ו ניסן תש"ז (16.4.1947).
במלאות שלש שנים לפטירתו התארגן ועד להנצחת זכרו וביזמת ועד זה הוציא ועד בית-הכנסת המרכזי בחיפה (בעריכת מנהל מקהלתו יוסף רמבם) כמה ממבחר יצירותיו בספר "שירי תפלה של החזן יהודה ליב מילר" וערך אזכרה רבת-עם לעילוי נשמתו.
צאצאיו: פנינה (ז"ל), הרברט (מת בילדותו), יוחנן (חקלאי בקיבוץ, החליף את שם משפחתו ל-טחנאי).
יוסף חיים וואגר
נולד בירושלים י' טבת תרנ"ט (1899) לאביו ר' אשר זאב וואגער מנובוגרודק (ראה בכרך זה) ולאמו שרה עטיל בת יצחק קמינסקי מפינסק. למד בביה"ס לבנים "למל" בירושלים בו התרכזו מיטב המחנכים העבריים בזמנו. השתתף בעודו רך בשנים במלחמת השפות שהשאירה רושם עמוק בנפשו. במלחמת העולם הראשונה התנדב בגיל צעיר לשרות עזר באניות המשלחת הצבאית לגליפולי. לאחר זה התנדב לצבא הבריטי הסדיר, בתקוה שישתתף בקרבות על ארץ-ישראל. נשלח לאמונים לאנגליה ומשם ישר לחזית פ'לאנדריה. לאשרו הוחזר גדודו לאפריקה המזרחית השתתף בקרבות בערב ונפצע. נשלח אחר כך למזרח הרחוק. במסעיו נפגש עם פליטים יהודים והגיש להם עזרה. עם גמר המלחמה הציע לו הצבא להתישב על אדמת קנדה בעזרת הממשלה הבריטית. הוא דחה את ההצעה ודרש שיחזירוהו למולדתו אשר עבורה נלחם במלחמה. השתחרר בקאנטרה ונסע ישר ירושלימה שלא עזבה כל ימיו. עבד במקצועו הטכני והיה אחר כך פקיד בחברת החשמל בירושלים.
נשא לאשה את חנה שרלין מירושלים ונולדו להם שני בנים שהשתתפו במלחמת השחרור. הבכור השתתף בקרבות העיר העתיקה. היה פעיל בהגנת הישוב עד סוף ימיו. היה חבר "ההגנה", חבר לארגון חיילים משוחררים, חבר הסתדרות העובדים הכללית. מאמציו בתקופת מלחמת השחרור ועבודתו התישו כחותיו.
נפטר בירושלים ביום כ"ד תשרי תשי"א (4.10.50).
צאצאיו: מרדכי (רואה חשבון, ירושלים), זאב.
יוסף גולנד
נולד בשנת תרס'ז (6.5.1907) בקרמנצ'וג שבאוקראינה לאביו חיים (תלמיד-חכם, סוחר במוצרי חשמל) ולאמו חסיה בת צבי צ'רנאבסקי . משפחתו היתה משפחה מוסיקלית מובהקת, כפי שמסתבר מהפרטים דלהלן: אביו שאף מנעוריו להיות זמר אופראי או חזן, באשר היו לו הנתונים הקוליים לכך, והחזן קרצקי מאודיסה ביקש לצרפו כסוליסט למקהלתו בצאתו למסע-קונצרטים לחזנות ברחבי רוסיה, אך הוריו התנגדו לכך משום שעיסוק זה לא היה מכובד למדי בעיניהם. משום כך הוכרח להסתפק בתפקיד שליח-צבור מתנדב בעל קול ערב ו"נוסח" מצוין ולא חסך כל מאמץ והוצאה לתת לצאצאיו את החינוך המוסיקלי ופיתוח הכשרון שנבצרו ממנו בנעוריו, ובראש וראשונה לא מנעם בילדותם, ואדרבה אף עודדם, להתחיל את הקאריירה המוסיקלית כ"משוררים" אצל חזנים (אחד מאלה היה החזן שלמה רביץ, אז בקרמנצ'וג ולאחר שנים רבות בתל-אביב). הבן הבכור קונסטאנטין גולנד היה זמר באופרה הקיובית (באריטון וירטואוזי), אך הוכרח לגור בקיוב בתור "נסתר", באין לו זכות-ישיבה בעיר בגלל יהדותו. הבן השני, נחום, היה מטובי השחקנים הדרמטיים ברוסיה, ואף הוזמן לתיאטרון במוסקבה בתנאי שיתנצר, למען יוכל להיות אדם מפורסם, כפי שיעץ המנהל ש"גילה" אותו בפרובינציה, אלא שוויתר על הכבוד המוסקבאי והחזיק ביהדותו ובגדודיו על פני במות פרובינציאליות. הבן יצחק היה גם הוא זמר-בחסד. התחיל בתור זמר צעיר באופרה רוסית, הוזמן על-ידי יואל אנגל ל"הבימה" במוסקבה, וכשיצא עמה לסיבוב באירופה הוזמן להשתתף באופרה הממלכתית בברלין. אח'כ קצר תהילה והצלחה בסיבוב בכרכי אירופה ואף בהופעתיו ב-1928 בארצנו, וכעת הנו זמר וסוליסט ראשי ברדיו מוסקבה. אחותם שרה היא פסנתרנית ב"הבימה" כאן. אחיהם שלמה פנה לקאריירה חלוצית, עלה ארצה ב-1920 וניהל בירושלים קבוצה לסלילת כבישים, סיתות אבנים ובנית בתים, וכפי שנתברר "נשלח למחיה" ולהצלה לבית אביו.
התחיל את לימודיו בחדר ובגיל 5 "חטף" גם הוא מהשיעורים בזמרה שניתנו לאחיו יצחק בבית, ובגיל 8 כבר הופיע בפומבי בדואט יחד עם הזמר בריינין וקיבל את שכרו בסוכריות. אח'כ היה מופיע בזמרה בנשפים