קיבל חנוך מסורתי וכללי.
בשנת 1900 נשא לאשה את חיה בת אברהם וסויבל חייקיס (למשפחה דתית-עובדת בעיירה ריבניצה . עסק ברוקחות).
מפעילי העסקנים הציוניים באוקראינה. התמסר בלב ונפש לתנועה הציונית, מפעליה התרבותיים והכספיים ולמוסדות הצבוריים-הלאומיים היהודיים. בשנת 1917, עם פרוץ המהפכה ברוסיה, נבחר לראש ועד-הפעולה הציוני בריבניצה והסביבה, והשתתף כציר בקונגרס היהודי הכל-אוקראיני שנתקיים בקיוב, ב-1918 נבחר כנשיא ועד הקהילה, ועם קום המשטר הסובייטי - סגן יושב-ראש לועד-הפועל הכללי במקום. במעמדו זה גילה פעילות רבה לפיתוח המוסדות הצבוריים-הלאומיים היהודיים, היה במייסדי בית-ספר עברי, שנתחנכו בו חינוך עברי למעלה מ-400 תלמידים, שימש יו"ר המועצה החינוכית. השקיע מאמצים רבים ליסוד בית-ספר תיכוני לנוער העברי, וגייס עזרה לפעולות הנוער החלוצי.
בימי מלחמת-האזרחים באוקראינה פתחו כנופיות ה"מאה השחורה" בהסתה אנטישמית ופרעו פרעות ביהודים בשטחי הנפות שבדרום אוקראינה. השתוללותהדמים של כנופיות פטליורה ודניקין הביאה נחשול פוגרומי שהציף בנחלי-דם את כל ישובי התחום היהודי. החלה בריחה המונית של יהודים, שנתרכזו בעיירותהגבול שעל שפת הנהר דניסטר אשר שימשו מעין מקום-ריכוז לנפגעי הרדיפות והפרעות. אלפי פליטים יהודים, קבוצות סופרים (ביניהם: ש. צמח, יהודה קרני, ספאקטור, רחל פייגנבוים, סיקו ואחרים) ומורים עברים, קבוצות "החלוץ'' מחוות-ההכשרה בדרום רוסיה - כל אלה שמו פעמיהם לאיזור חוף הדניסטר. "ואם הישוב היהודי בריבניצה, כדברי המשורר יהודה קרני, הפך להיות מעין תחנה מרכזית לעזרה והצלה, ביתם של חיה ופנחס לישבסקי שימש בית-ועד-ומחסה בתחנת-הצלה זו". בביתם מצאו כל באיו סעד והדרכה נאמנה.
היה (יחד עם הסופר שלמה הלל'ס) במייסדי הועד לעזרת הפליטים. אותה תקופה נתחלפו השלטונות והרשויות עשרות פעמים. מפקדי הכנופיות רדפוהו ללא-הפוגות. נאסר פעמים רבות. אך בימים הטרופים ליהודי אוקראינה עמד ללא-חת על משמרתו לגיוס העזרה על-אף המאסרים וסכנת-המוות שארבו לו ולבני ביתו. וראויה לציון מיוחד פעילותה ומסירות-הנפש של רעיתו חיה בפעולות העזרה, בהגשת העזרה לאסירים, בארגון המטבחים הצבוריים ובהגשת סעד וקורת-גג לקרבנות הרדיפות. והמשורר יהודה קרני העלה אותה כמופת לבת ישראל.
עם נצחון הצבא האדום וייצוב המשטר הסובייטי, העלה בעזרתם של פועלי-ציון שמאל במוסקבה (רקיס משה, אברמוביץ זאב, קיווין ואחרים) את בעיית הפליטים היהודים האמורים לפני המוסדות המרכזיים של השלטון הסובייטי. בעקבות פעולה זו שוגרה משלחת מיוחדת ממוסקבה לחקר מצב הפליטים, שנתרכזו בישובי-הגבול היהודיים שעל שפת הדניסטר. ועדה זו, שירדה לעומקה של הבעייה, הפריכה דברי שטנה והלשנה שהופצו נגד הפליטים, והמליצה על הצורך בעזרה מאורגנת ומתוכננת.
היה במארגני הועד המיוחד לעזרת הפליטים ונפגעי הפרעות. בהסכמתם של המוסדות הסובייטיים, ובסיועו הכספי של ה"ג'וינט", אורגנה עזרה ענפה: נפתחו גני ילדים, מוסדות לטיפול רפואי, מתפרות לאספקת הלבשה, מטבחים וכו'. גויסו לעזרה חוגי הנוער הציוני. השתתף בועד-העזרה המרכזי שהוקם באודיסה, בהשתתפותם של המשורר שאול צ'רניחובסקי וד"ר יוסף ספיר , ושלרשותו הועמדו אמצעים מטעם מוסדות-חוץ לטובת נפגעי הפרעות.
בשנת 1920 עלו בניו (צפורה, יצחק, דב) לארץ עם ראשוני העליה השלישית. עם סיום פעולתו קיבל, בהמלצתו של יו"ר מכון ה"איסטפארט'', מר בינה, היתר-יציאה לארץ-ישראל. וב-1924 עלה להצטרף לבניו העובדים בארץ. צאצאיו: צפורה (נספתה במחנה ריכוז יחד עם בעלה רקיס משה), יצחק (י. יצחקי), דב, אהרן, יהודית אשת צבי אמיר.
חיים דוד רוזנשטיין
נולד בשנת תרל"א (1871) בעיירה ראדושקוביץ במחוז מינסק שברוסיה הלבנה.
לאביו ר' מיכל (שוחט וחזן בראדושקוביץ, מיקירי העיירה ומאישיה הדגולים).
את ימי בחרותו בילה ב"ישיבות'' שונות ושקד על לימודי ש"ס ופוסקים.
בהשפעתו של המשורר הנודע בן-עיירתו מ. צ. מאנה ("המצי"ר = מרדכי צבי יליד ראדושקוביץ), נתקרב אל ספרות ההשכלה למד את הלשון הרוסית והתחיל למשוך בשבט סופרים. ראשית כתיבתו - בעתונים "המליץ" ו"הצפירה" - על נושאים שונים מחיי היהודים, הקהילות והחינוך.
משנת תר"ן היה לסופר קבוע בעתונים הנ"ל.
נשא לאשה את רושקה בת ר' שלום פינקל והשתקע במינסק (אח"כ עברה לירושלים ונפטרה בכ"ג ניסן תש"ב).