בגיל צעיר עבר לברזנה, מחוז רובנה בווהלין, לבית הסבא השני (מצד אביו), גדל ונתחנך אצלו בחינוך דתי אדוק.
במסתורים החל להציץ בספרי השכלה. נספח לציונות. נשלח לבית דודו (רב ולמדן) בסלבוטה (ווהלין) ללמוד הוראה. חזר ללימודי חול והתכונן בקיוב לבחינות בגרות כאקסטרן.
עסק בעבודה ציונית בקיוב ובבוקרשטי.
עם פרוץ המלחמה העולמית הראשונה שימש תקופה קצרה כמזכיר הועד העירוני הציוני בקיוב, חזר לעירו - לברזנה, אירגן עזרה לפליטי מלחמה מטעם "יעקופא".
ב-1918-20 התגורר באודיסה, שם החל בפרסום דברי ספרות כמתחיל ב"ברקאי" ובעתונים ביידיש (בעריכת מ. קלינמן). בגבור השלטון ה"יבסקי" באודיסה, עבר את הגבול לבסרביה (רומניה). עבד שם באופן קבוע בעתון של "צעירי ציון" - "דער יוד".
ב-1921 עלה לארץ ועבד בכביש טבריה-צמח, במושבה כנרת.
פרסם ב"השלוח" הירושלמי (בעריכת ד"ר יוסף קלוזנר).
בקונגרס הי"ב (אלול תרפ"א), בקרלסבד השתתף כעתונאי.
ב-1922 חזר לבסרביה. שם נשא לאשה את בת דודו, לאה בת הרב שמעון שלמה ורטהיים (ציוני מזרחי, מפורסם בבנדרי).
הוזמן ע"י הפדרציה הציונית בבוקרשטי כחבר המערכת לעתון היומי "מונטוירי" (התחיה) בשפה הרומנית. נתמנה מטעם מחלקת העליה בירושלים לנהל את המשרד הא"י בקונסטנציה. אירגן יחד עם המשרד הא"י המרכזי בורשה את העליה הרביעית, ודרך חוף זה נכנסו לא''י כ-50.000 עולים.
ב-1925 חזר לארץ ונתקבל כמזכיר למחלקת העליה והעבודה שבסוכנות היהודית בירושלים.
לפי בקשת "קרן היסוד" קיבל חופשה מהסוכנות ויצא יחד עם הד"ר יהודה וילנסקי לעבודת "קרן היסוד" ועבד במשך שלש שנים בארבע ארצות רומניה הגדולה (רומניה הישנה, בסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה).
חזר לארץ לכמה שנים ושוב יצא לליטא - לטביה לנהל את משרדי "קרן היסוד" בארצות אלה.
ב-1934 נתקבל ל''קרן הקיימת". עבד כמנהל הועד המקומי בתל-אביב ויצא שוב לכמה שנים לבוקרשטי מטעם המוסד.
משנת 1936 - מנהל המחלקה למפעלים מיוחדים של הקרן הקיימת לישראל.
בתש"ט-תש"י - שליחות מטעם המגבית המאוחדת לברזיל, ואחר-כך עשה כשנה וחצי בארצות-הברית בעניני הקרן הקיימת.
כתב מארצות ביקורו רשמי מסע לעתונות בארץ. דבריו נתפרסמו ב"הארץ", "דבר" וכ-15 שנים רצופות ב"הצופה".
עומד להופיע ספרו "מצור המחצבת" (פרקי השושלת ורשמי נסיעות בליטא וברזיל).
בתו: מרים אשת אהרן מס (חברים בקיבוץ בגליל).
שושנה גניס (ליטבק)
נולדה בשנת תרנ"ז (25.10.1897) בעיר ייליסאבטגראד שבאוקראינה.
לאביה יצחק ליטבק (בר-אוריין, סוחר גדול ביצוא שמנים) ולאמה עדה. גדלה באוירה ציונית ששררה בין יהודי העיר בעקבות הפעולה שלד"ר זאב ולאדימיר טיומקין וחבריו. גמרה 8 מחלקות גימנסיה ממשלתית לבנות והתחילה ללמוד בקורס למורות.
משנהרגה אמה בתאונה ניתקו שרשי נפשה לבית ההורים והרגישה את עצמה חפשית ללכת בדרך-לבה : היינו להמשיך להשתלם בהוראה ובחינוך, אבל לא ברוסית לשם עבודה ברוסיה, אלא בעברית בארץישראל, וב-1914 עלתה לארץ במטרה ללמוד בסמינר למורות ולגננות על שם לוינסקי, שהיה אז בשכונת נוה-צדק שבין יפו לתל-אביב. כבר מצאה לה מורה והחלה ללמוד עברית בשקידה להתכונן לבחינת הקבלה לסמינר, והנה נזדמנה למטבח הפועלים של "הפועל