חוה את שיבתו בכיבוד-אב נעלה, במסירות ובהקרבה, עד שנפטר בשיבה טובה בפתח-תקוה ג' ניסן תר''צ (1.4.1930).
צאצאיו: חוה אשת יעקב פורח (פתח-תקוה), נטע (שם משפחתו הרפז, מראשי ההסתדרות והמרכז החקלאי; ראה כרך ג', עמוד 1122), יקותיאל (חקלאי ואופה בכפר-סבא).
עמוס גלילי (רובינשטיין)
נולד בשנת תרפ"ז (6.2.27) בטוניס (בזמן היות אביו שם מורה עברי ראשון).
לאביו יעקב (ראה עליו בערך מיוחד בכרך זה) ולאמו בינה בת חיים גרבליך. למד בבית-החינוך בשכונת בורוכוב ובגימנסיה "אהל שם" ברמת-גן. גילה נטיה מיוחדת ללימודים טכניים ולמתימטיקה ומוריו ניבאו לו עתיד מזהיר כמהנדס אם ימשיך ללמוד בבית-ספר טכני גבוה. אך שאיפתו להגשמה חלוצית גברה על השאיפה לקאריירה ולפני קבלת תעודת הבגרות יצא עם חבריו מהנוער העובד שבגבעתיים להכשרה בקיבוץ מעוז ובכפר סולד ומשם להתישבות עצמאית בקיבוץ בארות שליד גדרה. נתחבב על חבריו במסירותו ובנכונותו החברית לעזור ולהיטיב. גם בעבודה הצטיין בכושר ובזריזות וחבריו היו אומרים עליו: "עמוס הוא בעל שתי ידים ימניות". מנעוריו היה מסור לעניני הבטחון, עבר קורסים בכל סוגי הנשק ולהדרכה ונשא באחריות לבטחון הנקודה בבארות.
במשך הזמן הגיע להכרה, שחובתו למולדת היא לפתח את יכולתו וכשרונותיו הטכניים, כדי לשרת את בנין הארץ בענפי פעולה שלא הכל מסוגלים להם, כמו לעבודה במשק חקלאי, והחליט להמשיך את לימודיו בטכניון בחיפה. כדי שלא יהיה למעמסה על אביו בצרכי הקיום בשנות הלימוד הלך תחילה לעבוד בבנין, התמחה בטפסנות וחסך משכרו להוצאות הלימוד. אף משנכנס ללמוד בטכניון היה עובד בבנין ובנמל, ועם שקידתו בלימודים הכפיל ושילש את יכולתו ומצא לו פנאי גם לפעילות אחראית בשרות הבטחון ב"הגנה".
משהחל מלחמת הקוממיות התמסר כליל לשרות הבטחון כלוחם וכמפקד ותמיד היה בין המתנדבים הראשונים לכל משימה מסוכנת. אחרי הטבח בבתי הזיקוק התנדב לקבוצה הקטנה של הפורצים, שנשלחה מטעם מפקדת "הגנה" לפעולת-נקם בכפר חוואסה, וכסגן מפקד הפלוגה והפעולה גילה מדה רבה של אומץ וגבורה, וכשנפגע בכדור ברגלו ביקש מחבריו שלא להודיע להוריו, "שלא לעשות פאניקה". אך הפצע היה רציני הרבה יותר וכשהובא באלונקה לבית החולים בחיפה שמר על קור רוחו וחוש-ההומור שלו על אף מכאוביו, עד שכעבור עשר שעות אחרי פציעתו מת ביום י"ט בטבת תש"ח. הובא לקבורה בחלקת הגיבורים בנחלת יצחק.
לזכרו קרא אביו את ביתו שבגבעתיים בשם "נוה עמוס", והעתון "ניבנו" של תלמידי הגימנסיה העירונית ברמת-גן הקדיש דפים יפים לזכרו.
דוד צבי ברמן
נולד בשנת תרס"ז (7.7.1907) באוזירו שבגליציההמזרחית (אז בקיסרות אוסטריה).
לאביו ישעיהו (סוחר, בר-אוריין, משרידי ה"מתנגדים" בסביבה החסידית) ולאמו צ'ארנה שרה (עסקנית במפעלי צדקה וחסד), בת ר' דוד צבי רוזן (סוחר, מוסמך לרבנות).
למד בחדרים והתנסה בילדותו בתלאות הנדודים בזרם הפליטים במלחמת העולם א'. אח"כ המשיך בלי מודי תורה בבית המדרש המקומי בהדרכת הרבנים והיה נוהג להיות ער עם חבריו בבית המדרש בלילות ב' וה' בשבוע בלימודי תורה ובתיקון חצות ונשאר דבק באורח-החיים המסורתי לכל ימיו. ב-1923 נתקבל על סמך בחינות אכסטרניות כתלמיד מן המנין למחלקה הרביעית של הגימנסיה הממשלתית הפולנית בבורשצ'וב, הצטיין וקיבל סטיפנדיות עד לגמר וקבלת תעודת-בגרות. בשנות 1932/27 למד משפטים באוניברסיטת לבוב והוסמך למשפטים. אח"כ התחיל בפרקטיקה משפטית, מקודם בבית-המשפט בצ'ורטקוב ובסוף כמתמחה אצל עורך-דין, עד שב-1934 זנח את הקאריירה המשפטית והתמסר כליל לשרות עמו.
בעודו ילד השתתף ביסודה ובפעולתה של אגודת "צעירי ציון", בה שרתו הוא ובני גילו את תחית האומה על-ידי פעולות ללימוד השפה העברית, עבודה למען