דבורה גילוץ
נולדה בלוצין (פלך ויטבסק) י"ד ניסן תרמ"ד (1884) לאביה דוד ישעיהו לוין ולאמה לאה גשה בת שבח בנדיט. קבלה חנוך מסורתי בבית וגם בקרה בבית-הספר העירוני לבנות מטעם הממשלה.
בשנת תרנ"ז (1897) עלתה ביחד עם אמה ויתר בני המשפחה לארץ ישראל. האב עלה לארץ ישראל שנים אחדות קודם. הם התישבו בראשון-לציון. המשיכה בלמודים וגם למדה מלאכה, כדי שלא להיות תלויה באחרים.
אחרי שנים אחדות עברה המשפחה לגור ביפו. כאן הכירה את מנחם גילוץ (ראה כרך ב' עמוד 1035) והתחתנו ברביעי לתמוז תרס"ח.
היו בין הששים הראשונים שיסדו את תל-אביב (אחוזת בית).
לא הצטמצמה רק בעסקי הבית שלה והשתדלה לעבוד גם לטובת הצבור. נרשמה כחברה פעילה בחברת נשים לעזרה וסעד. תרמה והתרימה וממשיכה להיות חברה ב"עזרת נשים" "גמילות חסד", "בני-ברית" וכד'. השתדלה לעזור עזרה של ממש לכל קשה-יום.
בשנת תרפ"א, בימי הפרעות ביפו, אספה לביתה וחצרה כשלושים משפחות וכלכלה אותם. עזרה לבעלה, שהיה אז חבר ועד תל-אביב, בכל הדברים שעשה לטובת הפליטים מיפו. במשך שנים רבות היתה מן החברות הפעילות בגמ"ח מיסודה של הרבנית אהרנסון.
גולת הכותרת של עבודתה הצבורית הוא בית-הספר המקצועי לגיזרה ותפירה מיסודה של "התאחדות נשים עבריות עממיות". ביחד עם הגברות מלכה גורדון של"ג ושמחה אברונין יסדו את בית הספר הנ"ל שחינך בנות ישראל למלאכה המפרנסת את בעליה. עכשיו נמצא בית-הספר עם הבנין המיוחד הפרטי שלו ברשותה של חברת "אורט", לפי הסכם מיוחד, והיא - בתור חברת הועד של ההתאחדות - מבקרת בבית הספר מזמן לזמן.
צאצאיה - כולם בארץ: שלושה בנים ושתי בנות. כולם בעלי השכלה אקדמאית: עמישלום (מהנדס אגרו נום), מיכאל שלמה (מהנדס בנין ותכנון ערים), יהושע (מהנדס למכונות ואלוף-משנה לתעופה בצה''ל. במלחמת החרות שלנו מלאו האחים תפקיד חשוב עד מאד), תהלה (גמרה בלונדון קולדז' של האוניברסיטה למלאכות אמניות והשתלמה באוניברסיטה קולומביה בניויורק. היא מורה בסמינריון לוינסקי ובית צעירות מזרחי), גאולה (למדה בקמברידז', התחתנה עם ישראל פריזר , מי שהיה אסיסטנט בלבורטוריה של ד"ר ויצמן בלונדון).
הרב ד"ר שלמה (סלומון) גולדמן
נולד בי"ד באב תרנ''ג (18.8.1893) בקוצין שבפלך ווהלין ברוסיה לאביו אברהם אבא גיכרמן (ממשפחת האדמו"ר רבי יצחק מנסכיז', מאבות החסידות, והגאון רבי שלמה קלוגר מברודי) ולאמו גננדיל בת יהושע גרוסמן. בגיל שבע יצא עם הוריו לארה"ב והתישבו בשכונת ברונזוויל של ניו-יורק, המשיך בלימודי יהדות בתלמוד תורה, בישיבת רבי יצחק אלחנן ואח"כ בבית-מדרש לרבנים שמרנים (מיסודו של שכטר) והוסמך לרבנות. באותו זמן למד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת שיקאגו, באוניברסיטת ניו-יורק ובאוניברסיטה קולומביה שבניו-יורק וקיבל התוארים: D. D. Louis Ginzberg, Award. D. H. Litt., D. Litt.. בשנת תרע''ח נשא לאשה את אלקה מלכה (אליס) בת עמנואל ליפקוביץ. כיהן ברבנות בבית-הכנסת של "בני ישראל", אח"כ בקליבלנד ובאחרונה אצל "אנשי אמת" בשיקאגו. בכל מקומות כהונתו הוכר כאיש התורה והחכמה, נואם מלהיב ומסביר משכנע, אוהב את הבריות וחביב עליהם ועשה כמיטב יכלתו הרוחנית הגדולה לחזק בלבות שומעיו את "הנקודה היהודית" ולהעשירם בידיעת היהדות לפי יכולת קיבולם. כאיש העם מנה בין מקורביו כמה מהוגי הדעות ואנשי ההנהגה של צבור הפועלים היהודים, ומאידך היה דמות מקובלת ומכובדת