גם בטרקלינים של החברה הגבוהה וגם שמה הכניס מרוח ישראל סבא והפך ילידי-יהודים יבשים ליהודים בעלי רגש והכרה יהודיים. בתקופת. כהונתו בקליבלנד נרשם ב-1925 בצ'ארטר של העיר בין אזרחים הנכבדים שלה.
השפעתו הרוחנית חרגה מתחומי בית-הכנסת של מקומות כהונתו והגיעה לחוגים רחבים באמצעות דבריו שבכתב, כי היה סופר מחונן וחוקר פורה במדעי היהדות והספרים והמאמרים שפרסם האירו עיני רבים. מי שקרא את ספריו בחקר המקרא, בפילוסופיה היהודית, בספרות העברית ובשאלות השעה ידע והרגיש, שלפניו איש יהודי בכל רמ"ח אבריו, המעורה בקרקע התורה והתרבות של ישראל מכל הדורות והנלחם את מלחמת ה' צבאות נגד כל מיני עוכרים וכופרים, מהרסים ומחריבים, מבית ומחוץ. תרם הרבה מיכלתו וממרץפעילותו לשרות עמו בעסקנות מקומית של יהודי אמריקה, וכן בעבודה ובהנהגה בעניני התרבות העברית והציונות. היה איש דינאמי וסוער, שהיה מגרה את יצר השמיעה בקהל שומעיו ואת חוש הסקרנות בקהל אלה ששמעו את שמו ואותו לא הכירו.
בעסקנות יהודית-אמריקאית היה חבר מועצת "מוסד הלל" של בני ברית וחבר מועצת הליגה נגד הפליה דתית (היינו נגד האנטישמיות), ובשנות 1928/26 היה סגן נשיא הקונגרס היהודי האמריקאי. פעילותו הלאומית העלתה אותו לכהונות רמות ואחראיות. ב-1930 נבחר לסגן נשיא הסתדרות ציוני אמריקה, ב-1932 היה לסגן נשיא הכבוד של המגבית היהודית-הארצישראלית המאוחדת, בשנות 1935/33 היה נשיא ההסתדרות העברית באמריקה ובשנות 1940/38 כיהן במשרה הגבוהה ביותר של נשיא הסתדרות ציוני אמריקה והשקיע בה ממיטב מאמציו להפעילה ולהאדיר את מעמדה והשפעתה בצבור היהודי באמריקה. השתתף בכמה קונגרסים ונבחר לועד הפועל הציוני, ובקונגרס הכ"א בג'נבה נבחר לנשיאותו ואף נשא בו את נאום הנעילה. - ניהל בשליחות הקהק"ל את מגביותיה בדרום אפריקה ובדרום אמריקה.
פרסם מאמרים ב"הדואר", "ספר השנה ליהודי אמריקה", "התקופה", "גליונות", "דבר" ובכתבי-עת יהודיים שונים באנגלית באמריקה. על פוריותו הספרותית הגדולה תעיד רשימת ספריו באנגלית (לתועלתם הרוחנית של יהודי אמריקה, ואותם שהופיעו גם בעברית יצוין הדבר במיוחד): "רבי עושה דין וחשבון" (הוצאת הארפר, 1931), "היהודי והעולם" (סקירת הסבר ומחקר על הרמב"ם, הוצאת הארפר, 1936; עברית בתרגום א. רגלסון בהוצאת "דביר", ת"ש), "משבר והחלטה" (הוצאת הארפר, 1938 ; עברית בתרגום ש. הלקין, בשם "עם עולם וארץ" בהוצ' "עוגן" תש"ד), "בלתי מנוצח" (הוצאת הסתדרות ציוני אמריקה, 1940), "שרשרת הזהב" (הוצאת בלוך), "ספר הספרים" ו"בראשית" (שני הכרכים הראשונים למערכת הספרים על כל כתבי הקודש, אך לא הספיק להכין את הראשון, מבוא כללי ובו עבודה מדעית כבירה למלחמה בבקורת-המקרא ההרסנית, ואת פירושו בכיוון זה לספר בראשית (שניהם בהוצאת הארפר, האחד ב-1946 והשני ב-1949), פיארברג, לאן" (הוצ' בלוך, תרפ"ז), "אחד העם, אגרות ומאמרים", "י. ל. פרץ, סיפורים", "ח. נ. ביאליק, אגדת שלשה וארבעה" (שלשתם בהוצאת המדרשה ללימודי היהדות בשיקאגו, בשנים תרצ"ה, תרצ"ז ות"ש), "רמב''ם, אגרת תימן" (הוצ' ההסתדרות העברית באמריקה, תש"י, ובהשתתפות ח. א. פרידלנד), "דוד פרישמן, סיפורים ושירים" (הוצ' בלוך, תרפ"ח), "ספר מקרא לבית הכנסת" (הוצ' קהלת "אנשי אמת", שיקאגו, 1938), "ברנדייס על הציונות" (הוצ' הסתדרות ציוני אמריקה, 1942), "דברי השופט ברנדייס" (הוצאת הרי שוהמן, 1953). כן ערך ספר זכרון לר' שלמה שכטר מאת תלמידיו בביהמ"ד לרבנים, שיצא ב-1916). ועוד היו ידו ורוחו נטויות להגביר תורה ודעת ולפעול לטובת עמו וארצו, אך מחלתו הכריחתו להפסיק.
נפטר בשיקאגו, כ"ט אייר תשי"ג (14.5.53).
בנותיו: גאולה יהודית אשת יוסף אפשטיין, נעמי רמה אשת אברהם (אלברט) זמל.
ד"ר אהרן נחום גורליק
נולד באלכסנדריה (מצרים) ג' אב תרס"א (19.7.1901). לאביו ר' נחום הלוי גורליק (ראה כרך א', עמוד 459) ולאמו רבקה לאה בת אהרן אוקנער. עלה עם משפחתו לארץ בשנת 1911. היה פעיל באגודת "חבצלת השרון" של תלמידי הגמנסיה "הרצליה" בתל-אביב.
למד בגמנסיה "הרצליה" בתל-אביב, ובשנת 1914 גורש (בפרוץ מלחמת העולם הראשונה) למצרים. שם למד עד שנת 1918 בביה"ס של הבארון מנשה. משנת 1918 עד 1920 למד באוניברסיטה סן-ג'וסף בבירות (לבנון), מ-1920-1925 באוניברסיטה האמריקאית בבירות וגמר דוקטור לרפואה, עבר Cours de perfectionnement באוניברסיטה של פריז ב-1936.
ב-1928 נשא לאשה את בת דודתו, שרה בת נחמן הורביץ מניו-יורק.