רשימות וסיפורים ומאמרי ביקורת. בתש"ב עבר לעבודה מלאה ב"הצופה" כחבר המערכת, תחילה כמתרגם ומסגנן ובשנים האחרונות - עורכו הספרותי של העתון. בתש"ג עזב את ההוראה.
בתש"ה יצא לאור ספרו הראשון, קובץ סיפורים "עולמות", בהוצאת "שרשרת". במשך השנים לאחר מלחמת העולם השניה תרגם עשרות ספרים וחוברות מאנגלית, מגרמנית ומאידיש, מהם הופיעו בהוצאת "אמנות" שלושה תרגומים בספרות לילדים מאנגלית מן הסדרה "דוליטל הרופא". וכן יצאו לאור כמה ספרים בעריכתו בעלום שם.
בתש"ח, בחדשים הראשונים לתקומת המדינה, השתתף גם בעריכת החדשות ב''קול ישראל", בעבודה חלקית. אחר כך, במשך כמה שנים, שודרו ב"קול ישראל" שיחותיו הקבועות, שבועיות וחדשיות, על נושאים בהווי דתי ובחסידות, למבוגרים ולנוער. חלק מהם נתפרסם ב"הצופה לילדים".
כל שנותיו בארץ מקדיש הוא מזמנו לעבודה ציבורית באגודות ובחברות, פעיל במוסדות תורה ותרבות, חבר באגודת העתונאים ובאגודת הסופרים, חבר ותיק ב"הפועל המזרחי" ואח בלשכת רשב"י של הבונים החפשים ובשנים האחרונות - חבר הועדה ללשון העתונות והראדיו ע"י האקדמיה העברית ("ועד הלשון", לפנים).
כינוייו הספרותיים: "בן נון", ''בן חריזי", "אבנור", "בנאור", "מ. יחיאל", "מבין ועוד.
צאצאיו יצחק (פקיד במשרד הבטחון ואשתו שושנה לבית מושקטבליט), דבורה אשת הסופר הצעיר נפתלי גינתון, שמשון.
מנחם ברמן
נולד בשנת תרע"א (14.10.1911) בעיר רז'יצה (לטביה).
לאביו יצחק (סוחר יערות, ממשפחת רבנים) ולאמו חנה בת אליהו זוטרמן. בית הוריו היה בית יהודי-ציוני. לא היה עסקן ציוני ושליח מהארץ שהיה מגיע לעיר, שלא התאכסן בבית הוריו.
למד בחדר ובגמנסיה עירונית, אחרי זה השתלם בבי"ס גבוה לכלכלה.
משחר ילדותו היה בין מניחי היסודות של תנועות הנוער בעירו.
בלטביה היה חבר מרכז "החלוץ", חבר מרכז ארץישראל העובדת, חבר המטה הראשי של השומר הצעיר הצופי החלוצי, מפקד הגליל של השומר הצעיר בדבינסק וברז'יצה.
ב-1930 עלה ארצה ונכנס ישר לקבוץ השומר הצעיר לטבי-רוסי בטבריה.
מהיום הראשון בארץ פעיל בהגנה ובתנועה. עבד בנהרים. ממארגני קבוצת ההגנה בבת-ים (על-יד יפו) ומפקדו הראשון במקום. במאורעות 1936 מתגייס למשטרת המנדט לפי צו המוסדות המוסמכים ולפי ההוראות האישיות מאליהו גולומב ודב הוז. בשרתו במשטרת המנדט עמד בקשר הדוק עם מוסדות הבטחון. מפקדיו האנגלים והיהודים כבדוהו והעריכוהו והוא נצל את קשריו אתם לטובת הישוב ובעניני הבטחון, בשנת 1934, בהיותו חבר מועצת פועלי בחיים, נאסר בראש משמרת למען עבודה עברית ונכלא בכלא יפו. שוחרר ע"י המוסדות הלאומיים.
נשא לאשה את טובה בת שמואל סטמפלר. בהיותו פעם בבקורת מיוחדת עם פלוגת שוטרים בריטיים בזמן המאורעות הבחין מכונית יהודית שהובילה נשק ושהשוטרים הבריטיים עצרוה בכביש. נגש הוא לנהג המבולבל וצעק באנגלית: "או קיי" ונתן לנהג סימן שיסתלק. ע"י כך ניצל המטען היקר מעיני האנגלים.
פעם יצא בקבוצת שוטרים אנגלים לקרית-מאיר לערוך חיפוש על גג, שלפי ידיעותיהם של האנגלים נמצא שם נשק. במקום לעלות תיכף על הגג נכנס בכוונה לשכן ונתן סימן לשכן שיתנו לאנגלים לשתות, באותו הזמן הודיע לשכן שימסור לחבריו על הגג שיסלקו את ה"כלים" מהגג. ומובן, שאחרי שהאנגלים גמרו ללגום את הבירה היה הגג כבר נקי לגמרי...
אחרי עזבו את משטרת המנדט עבד בש"י של ההגנה בפקודת אפרים דקל (קרסנר). היה אחראי והמקשר בין הש"י ואנשי המשטרה היהודים והאנגלים ובעיקר טיפל באנשי הבולשת וביתו היה מקום מפגש ומקום לאינפורמציה וביקורים תמידיים של אנשי הבולשת היהודים והאנגלים.
בעשר השנים האחרונות עובד בתור מנהל חשבונות בגזברות הועד הפועל של ההסתדרות. כותב מאמרים מקצועיים, בפרט בעניני מס הכנסה: ב"אחות'', "שורות'' ו"באיגוד המקצועי''.
אח בלשכת הבונים החפשים "בצלאל" בתל-אביב. צאצאיו: יצחק, שושנה .