אבישי אברהמוף
נולד בירושלים, ל' אב תרע''א (24.8.1911). לאביו יעקב (מראשוני מיסדי שכונת הבוכארים בירושלים) ולאמו שרה לבית דויד .
קבל חינוך מסורתי וכללי.
היה פעיל במכבי בירושלים.
בגיל צעיר החל לעסוק בתיירות, ובשנת 1933 פתח בתל-אביב יחד עם אחיו נפתלי (ראה כרך ד', עמ' 1969) סוכנות לתיירות ונסיעות, שחרור סחורות מבית המכס בארץ, אחריות והובלה, בשם: "האחים אברהמוף".
לפני 20 שנה קבלו את הסוכנות הכללית בא"י של חברת ק.ל.מ., קו התעופה המלכותי ההולנדי. הם היו אז החלוצים הראשונים שהתמסרו בעיקר לעידוד התעופה האזרחית.
הם גם יצגו את קו התעופה המצרי "מיסר איירליין", חברה מצרית ממשלתית לתיירות, "קארנאק", "מיסר שיפינג" וכו'.
הם היו והנם חלוצים למשלוחי סחורות דרך האויר ע"י ארבעת המשרדים שלהם בתל-אביב, ירושלים, חיפה, ובשדה התעופה לוד.
במלחמת העצמאות השפיעו על כמה קוי תחבורה לא להפסיק את טיסתם לישראל, וגם הביאו אז את הדואר לארץ.
ב-1947 נשא לאשה את תרזה בת שלמה וצפורה פויערוערק. חבר ועד לועדה מקומית לתירות אשר על-יד עירית ת"א-יפו, מזכיר כבוד להתאחדות משרדי נסיעות ותיירות בישראל, מזכיר כבוד לקלוב "סקאל" בת"א, חבר ועד אגוד בין-לאומי של משרדי נסיעות ותיירות בפריז ,)F.I.A.V.(חבר במועדון מסחרי ותעשיתי, באגוד ישראל-אמריקה וישראל-בריטניה.
חבר ההגנה, אח בבני-ברית לשכת "שמעון רוקח", אח בלשכת "שרון" - בנאים חפשים.
פרסם יחד עם אחיו ספר "מדריך למשרד נסיעות" לתיירות בישראל (הוצאת האחים אברהמוף, 1953).
פרסם מאמרים בעניני תיירות ב"הבקר", בבטאון של התאחדות משרדי התיירות ובבטאון האמריקאי "אסטא" (אגוד עולמי למשרדי נסיעות) ובבטאון "פיאב" בפריז.
בנותיו; שלומית-אסנת, אריאלה-נורית.
אברהם אבן-שושן (רוזנשטיין)
נולד במינסק (ביאלורוסיה), י' טבת תרס"ו (25.12.1906).
לאביו המורה והסופר חיים דוד רוזנשטיין (ראה בכרך זה) ולאמו רושקה בת ר' שלום פינקל. למד ב"חדר המתוקן" שניהל אביו במינסק. סיים בית-ספר תיכון. בערבים למד ב"ישיבה - שערי תורה" של הרב ר' נחום.
היה פעיל באגודות נוער ציוניות וב"החלוץ". בשנת תרפ"ה עלה לארץ, כמחצית השנה עבד בפלוגת עיןחרוד שבפתח-תקוה (אח"כ - גבעת השלשה). עבר לאחר מכן לירושלים לבית-המדרש למורים העברי וסיים בו בשנת תרפ"ח את למודיו. עם סיום למודיו נתקבל כמורה בבית-הספר בבית-הכרם, מקום שם שימש כמורה, ואחרי-כן כמדריך ומורה בבית-המדרש למורים בבית-הכרם, בהפסקות עד שנת 1936.
באותה שנה נשלח ע"י מחלקת החנוך לאוניברסיטת לונדון להשתלמות במקצוע החנוך. עם פרוץ המאורעות בארץ חזר לארץ והמשיך את למודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת תש"ד סיים את למודיו והוסמך בתואר מ. א. למדעי הרוח (מקצוע ראשי לשון עברית).
בעבודתו הספרותית התחיל בשנת תרצ"ב בעריכת השבועון לילד ולנוער "עתוננו" (יחד עם גדליה אמיתי ויעקב רזניק ). השבועון הופיע במשך שש שנים בשתי מהדורות - לילדים קטנים ולנערים. פרסם בשבועון ספורים, שירים, מאמרים ורשימות מרובות. כן פרסם מאז ספרי מקרא ולימוד שונים, ביניהם: "ספר הבדיחה לילדים " (עם ג. אמיתי - בהוצאת "דביר"), "מאה פלא ופלא", "ספר הפלאות", "רדיו לנוער ולעם " (בהוצאת "יבנה"), "סיפורי התורה " (עם ח"א זוטא - בהוצאת "מצפה"), "אחודה נא", "חוד חידה " (עם י. בק