בהוצאת "עבר"), סדרת חוברות "עולם ומלואו " (בהוצאת "עבר") ועוד. כן תרגם ספרים שונים לנוער: "רובינזונים מתחת למים", "גונב הגולפשטרום", "מאו רעות דובון הקטן" "סוסון גבנונון" ועוד.
בשנת תרצ"ג נשא לאשה את צביה בת רפאל כהן (שו''ב וחזן בעירה קורניץ שבפלך וילנה).
עיקר פרסומו קנה לו המחבר על ידי "המלון החדש המנוקד והמצויר " שחיבר וערך בהשתתפות חבר אנשי מדע. הכרך הראשון של המלון הופיע בהוצאת "קרית ספר" ירושלים בשנת תש"ח והכרך האחרון - החמישי בשנת תשי"א. "המלון החדש" זכה לתפוצה רבה ולהערכה בקרב כל חוגי הישוב, נוער ומבוגרים, והוא הפך לספר-השולחן בבתים רבים בישראל ובגולה. כן הופיעה מהדורה מרוכזת של המלון בכרך אחד.
בשנת תשי"ג הוציא יחד עם ד. ירדן "מלון עממי" לעולה ולנוער (בהוצאת "קרית ספר" ירושלים).
בשנים תשי"ב-תשי"ג כהן כמנהל המחלקה להנחלת הלשון ולהשכלה במשרד החנוך והתרבות. מראשית שנת תשי"ד נתמנה מנהל בית-המדרש למורים העברי בבית הכרם, שהפך למחלקה לחנוך יסודי של בית-הספר לחנוך מטעם האוניברסיטה העברית ומשרד החנוך והתרבות.
צאצאיו: יובל (מורה), דפנה.
יהודה רצהבי
נולד בכפר סעואן הסמוך לצנעא (תימן), ב' אייר התרע"ז (24.4.1917).
לאביו ר' יחיא , ששימש שוחט בכפר והיה אחד מראשי הציבור היהודי שם, ולאמו שרה בת שלום בנימין .
עלה לא"י עם משפחתו בשנת תרפ"ד והתיישב בתל-אביב (בני משפחת אמו בנימין עלו ארצה עם ראשוני עולי תימן בשנים תרמ"ה-תרמ"ח). קשים היו חבלי הקליטה וההסתגלות וסבל ומחסור היו מנת חלקה של המשפחה שנים רבות. האב, שהיה ת"ח ומוקיר תורה ולומדיה לא חסך שום מאמץ מעצמו למען חינוך ילדיו. בשנת תרפ''ד נתקבל הילד יהודה לת"ת של העדה התימנית בתל-אביב בהנהלת יוסף וילנצ'יק. בארבע שנות לימודיו בבית-ספר זה וכן באוירה הדתיתמסורתית של הבית ובית-הכנסת ספג לתוכו הנער את יחס החבה וההערצה לערכי היהדות ומסורת תימן. אחרי סיום הלמודים בת"ת לתימנים המשיך את לימודיו בבתי-הספר: "תחכמני", "ריאלי-תחכמני וגמנסיה "בלפור". בשנת תרצ"ה נבחן בהצלחה בבחינות המטרוקולציה של ממשלת המנדט. בשנת תרצ"ו שם פעמיו לירושלים ובמשך חמש שנים הוא לומד בשקידה מדעי המזרח ומדעי היהדות. בפרוץ מלחמת העולם השניה נקרא למערכות ה"הגנה" ושירת שם ברציפות עד לפירוק ה"הגנה" עם קום המדינה. כשנה שימש בפקידות משרד החוץ ועתה הוא עובד כפקיד משרד הבטחון.
התעניינותו במחקר יהדות-תימן חלה בד בבד עם לימודיו באוניברסיטה. שדה מחקרו מקיף את תרבות תימן לכל ענפיה: היסטוריה, ספרות, שירה ופולקלור. אף חקר שירת ספרד ופרשנות המקרא בימי הבינים נכלל במסגרת התעסקותו. מאמריו פזורים בירחונים, קבצים וכתבי-עת למדעי היהדות, בעיקר: "סיני", "תרביץ" ו"קרית-ספר". לציון מיוחד ראויים מחקריו הביבליוגרפיים על ספרות יהודי-תימן ועל פיוטי-תימן (שניהם ראו אור ב"קרית-ספר"). יחד עם מר אברהם יערי הכשיר לדפוס ספר מקאמות תימני "על הגלות ועל הגאולה" מהמאה הי"ט, העומד להופיע בהוצאת "מחברות לספרות". בחקר פרשנות המקרא גילה ופרסם קטעים חדשים מפירושי רב סעדיה גאון למקרא, בכללם תרגום מגילת איכה לגאון שלא היה ידוע עד כה.
נשא לאשה את רבקה בת יהודה קיסר .
במחקריו דלה הרבה פנינים מנכסי הרוח של תרבות ישראל, שהיו גנוזים באוצרותיה של יהדות-תימן, ואף הוסיף כמה אריחים מיצירתו של שבט עתיק יומין להיכל התרבות העברי.
איתמר יוסף בנעט
נולד בראדום (פולין) בשנת תרס"א (25.9.1911). לאביו ר' מאיר בן יעקב בנעט (חסיד ובר-אורין ואיש עסקים) ולאמו רבקה-מאשה בת הרב איתמר-יוסף רוטמן (מצאצאי שושלת רבנים נודעת).
קבל חנוך מסורתי.
בגיל 12 עבר לוורשה, במקום שאחיו העתונאי וההיסטוריון הצעיר שמואל בנעט היה אז סטודנט למשפטים, עוזרו הנאמן של הפרופיסור ד"ר מאיר באלאבאן (מזכיר ראשי ומחנך הכיתות המכינות של הסמינריון למורים ולרבנים "תחכמוני" בוורשה).
לאחר 8 שנות לימודים בסמינר הזה בווארשה, הוסמך. להוראה ולרבנות. באותו הזמן למד גם בביתספר לעתונות בוורשה ובמכון העליון למדעי היהדות. בשעות הפנאי התמסר לעסקנות לטובת הקרנות הלאומיות וביחוד עבד בוורשה בחברת דורשי ושוחרי למען