שחקנים צעירים מוכשרים ובתוכם השחקנית הצעירה בתיה אוסטרובסקי . תרומתו לקידום התיאטרון הישראלי לא היתה מבוטלת כל עיקר. היה שושבינם של כמה שחקנים חשובים, כגון: נחום בוכמן ("הבימה") ומרדכי בן-זאב ובתיה לנצט ("קאמרי"). בשנת 1938 ארגן יחד עם שחקן "הבימה" דוד ורדי, ארגון נוער בשם "יד-רעים", לארגון נועדו תפקידים ספרותיים-אמנותיים. בראשו עמדו הסופרים אליעזר שטיינ מן, ישראל כהן ד"ר ב רוך בן-יהודה (מנהל גמנסיה "הרצליה") משה הלוי במאי "אהל" והמורה לנגינה יריב- אזרחי, הארגון ריכז סביבו מיטב הנוער ועשה פעולה אמנותית חשובה, אך מחמת מאורעות הדמים שהשתוללו אז בארץ - נאלץ להפסיק פעולותיו.
בשנת תש"ג (1943) הופיע ספרו הראשון בעניני תיאטרון - "התיאטרון והאומה".
יצירותיו האחרות הן: "הדרמה והתיאטרון" (הופיע בשנת תש"ו), "דרקון-האהבה" (הופיע בשנת תש"ח), "פולקלור וחכמה בעולם העתיק" (הופיע בשנת תש"ט), "תולדות מלחמת חניבעל עם הרומאים" (הופיע בשנת תש"י). כל הספרים האלה הופיעו בהוצאת "ראם", שמתפקידה להכניס מיפיפותה של חכמת יון לאהלי שם.
מסר לדפוס מונוגרפיה מקיפה על אריסטו, הדנה בחייו, ספריו ומשנתו הפילוסופית של הסטגיריט הגדול. כמו-כן שקוד הוא על חיבור מילון אנציקלופדי.
עם עלותו ארצה הצטרף להסתדרות העובדים הכללית ולמפלגת פועלי ארץ-ישראל ועד עתה תופס הוא עמדה חשובה בשורות מפא"י.
פקיד במחלקה להנצחת החיל שבמשרד הבטחון.
יצחק עברי
נולד בעיירה אוסטרולנקה (פולין), ז' טבת תר"ס (1900).
לאביו נפתלי צבי (מצאצאי רבנים, למדנים וחסידים. למדן גדול, ירא שמים, חסיד נלהב וישר-לבב. ברח מכל תואר רשמי, שנא את הרבנות, למרות שהיה בידו היתר הוראה והזמנות לכסא רבנות, לא עשה תורתו קרדום לחפור בה ועסק במסחר) ולאמו רחל לאה בת יוסף מייראן. נתחנך בבית אבא ובחדרים, בישיבת לומז'ה מפי הר"מ יחיאל גורדון וכאקסטרן.
בשחר נעוריו - בן 6 (יחיד היה להוריו) הראה כשרונות למשחק תיאטרלי בחדר ובישיבה, מקום שם בילה את רוב ימי ילדותו.
היה מארגן את הילדים שלמדו אתו בעונת גמר הלמודים, היה מבצע מחזות קטעים: "שאול ודוד", "מכירת יוסף" וכדומה.
בן 16 חשק לבו להופיע בפני קהל. מדי פעם היה "נעלם" מבית הוריו האדוקים והחרדים (מבלי נטילת רשות) לאיזה כפר או עיירה קטנה ושם "הציג" קטעים תיאטרליים שקלט לתוכו, ומדבריו שחיבר בעצמו.
בשנת 1915, במלחמת העולם הראשונה, יצא יחד עם הוריו את עיר מולדתו אוסטרולנקה (שהיתה עיר מולדתו של המשורר ישראל שטרן ושל שחקן ה"אהל" מאיר מרגלית) לפי פקודת צו של מטה הצבא הרוסי שניתנה אז לכל תושבי העיר (כי היתה קרובה לחזית), ועבר לגור בעיר הסמוכה לומזה, שם גר כל הזמן וחי את חייו התיאטרליים והספרותיים עד בואו ארצה. לבו נמשך אל השירה והתיאטרון והתחיל מחבר שירים ומחזות - שירו הראשון "דאס פידעלע וויינט" כתב בהיותו בן 14, וכונס באחד מספרי שיריו. בשנת 1928 הודפסו ביכורי שיריו ב"וועלט שפיגל" הוורשאי. לאחר שנים מספר ראה אור בוילנה ספרו "א ביכל לידער", הובא לדפוס ע"י הסופר אהרן מארק , בן עיר מגוריו שהשתקע כמורה בוילנה.
נשא לאשה את שרה בת נפתלי הרץ ברגר (בת הכפר, ממשפחת אמידים ובעלי נחלה, אנשי-עם וישרילב).
משנת 1926 ואילך מופיע הוא תכופות על הבמות של התיאטרונים היהודיים בערי השדה בפולין, ומעצב דמויות שונות ממחזותיהם של פרץ הירשביין, אברהם גולדפדן, יעקב גורדין ואחרים.
באותו פרק זמן הוא מייסד במה לאמנות זעירה, מביים ומעלה מערכונים וחזיונות מפרי עטו ומחברים אחרים.
בשנת 1932 עמד לעזוב את לומזה ולהשתקע בוורשה, עמד אז לחתום חוזה עם הקומפוזיטור הניך קאהן לשם כניסה בתור שחקן לתיאטרונו הזעיר כבמה לאמנות זעירה ב"יידישן ליטראטן פאריין" בוורשה, אך באותם הימים החליט לעלות ארצה.
בשנת 1932 עלה לארץ להשתקע בה, ומני אז עובד ב"דבר".
כמה משיריו שניתרגמו לעברית פרוסמו ב"דבר" וכן בכתבי העת "כתובים", "במעלה", "מומנט", "לעצטע נייעס", "דאס ווארט" ו"שפיגל" תרשה.
בשנת 1939 יצא לאור בהוצאת "יבנה" ספרו "בין דם לדם", שירי מלחמה ושואה. בשנת תשי"ב הופיע ספר שיריו "בטרם יום" בעברית ובאידיש (1918-1952)