בהוצאת ועד צבורי להוצאת כתביו. בדברי ההקדמה נאמר: "ראיתי להביא הפעם שירי האידיים והעבריים בכפיפה אחת, סמל לגשרים המופלאים הנמתחים והולכים לעינינו - דרך לעבור שארית הפליטה, ויהוו נר צנוע לזכר גולה שנכחדה".
חבר ב"אקום" (אגודת קומפוזיטורים, מו"לים ומחברים), חבר במועדון "מלוא" (לסופרים ואמנים).
מיכאל פולק
נולד בסלוצק (רוסיה) בשנת תרכ"ד (מרס 1864).
לאביו צבי הירש ולאמו בריינה לאה. בהיותו ילד הובא לניז'ני-נובגורוד (היום - גורקי) ושם התישבה משפחתו. הוא היה הצעיר בין שלושה אחים. שני האחרים: שלמה (רופא) וסאוואלי-שבח (עורך-דין).
לאחר שגמר את חוק לימודיו במטמטיקה באוניברסיטה של פטרבורג, שלח ידו בעסקים. את הנפט בבאקו (שבקוקאז), שלא מכבר נגלה, אי-אפשר היה לשווק, כי חסרו אפשרויות הובלה. כבר אביו התחיל בפיתוח להובלת נפט בסירות על הנהר וולגה. אחרי מותו של האב פיתחו שני בניו, מיכאל וסאולי, מפעל זה לחברת ספנות גדולה.
ב-1898 נוסדה חברה בשם "מאזוט", שבית רוטשילד בפריס נכנס בה כשותף יחד עם האחים פולק.
חיפוש נפט באזור באקו נהפך לשעשועו. פתח את משרדו הראשי בפטרבורג. אך הוא עצמו נשאר בניז'נינובגורוד עד שעזב את רוסיה לצמיתות (1918). בא כפליט מרוסיה (אחרי המהפכה) דרך פינלנד לשטוקהולם ושם נודע לו כי בארון אדמונד דה-רוטשילד מכר את מעינות הנפט שלו בקוקז לחברה האנגלית "של", עוד זמן מה לפני המהפכה ברוסיה, ושלזכותו ישנן מניות של "של'' בסכום של שני מיליונים לירות, וכך נעשה לפתע פתאום למיליונר. עבר לפריז וניהל משא ומתן עם חברת פיק"א (שנוסדה ע"י הברון רוטשילד) להקמת ביח"ר בא"י. היה בדעתו להקים בית חרושת לנייר, - ואחרי התיעצויות עם מומחים מצא אז שאין מקום בא"י : לבית-חרושת כזה, מחמת חוסר חומר גלם לייצור הנייר. לפי הצעתו של ידידו בוריס גולדברג (אחיו של יצחק ליב גולדברג) החליט להקים מפעל למלט-פורטלאנד בחיפה (יחד עם אחיו שבח).
ביקר בא"י ב-1908 אחר כך בראשית 1914 ושוב ב-1920 וב-1922 (ומאז ישב בקביעות בארץ).
בשנת 1923 הקים את מפעלי המלט "נשר" ביגור על-יד חיפה, והיה ערך עצום לגבי הארץ בראשית שנות התפתחותה, כיוון שהעמיד לישוב את חומר הבניה העיקרי באיכות מעולה.
בשנת 1946 מכר את בית החרושת לקבוצת בעלי הון שבראשותה "סולל בונה" והסתלק מעסקים. / היה תורם בסתר. תרם סכום גדול (כ-130 אלף ל''י) י להקמת בית הספר המקצועי "שבח" על שם אחיו (שבח סאולי). הקים את המכון לחקר הסרטן בירושלים, הקשור לאוניברסיטה העברית. במשך שנים כלכל יותר מ-100 יתומים במקוה-ישראל. באנגליה ייסד לפני כמה שנים קרן נאמנות הומאניטארית, בסך מיליון ליש"ט, שהריבית ממנה מוקדשת במדה רבה לחינוך בישראל. יש עוד הרבה תרומות אחרות שלו למטרות רצויות שונות, שאף ידידיו הקרובים ביותר אינם יודעים עליהם.
מהקרן שלו (מה"יומאניטאריאן טראסט") תרמו באוקטובר 1954 100 אלף לירות שטרלינג, למטרת קידום ההכשרה הטכנית והמחקר המדעי - לזכרו, בטכניון בחיפה.
נהג בחסכנות רבה בחייו הפרטיים. היה אדם בעל תבונה רבה וענוה בלתי רגילה. מיעט בדיבור עם הומור מקורי שאין לחקותו. מעולם לא החזיק מכונית משלו. העדיף לנסוע ברכבת או באוטובוס. "באוטובוס אני רואה יותר אנשים, אני מחבב אנשים ואוהב להקשיב לדבריהם''.
נפטר ערירי בחיפה, י"ט אדר ב' תשי"ד (24.3.54).
שרה שפירא (ויתקין)
נולדה במוהילוב ע"נ דניפר, רוסיה הלבנה, בשנת תרמ"ה (1885).
לאביה ר' שמעון ויתקין (בר-אורין, ציוני נלהב, כתב פירוש על התורה ברוח לאומי בשם "שבילי טוב"; עלה לארץ עם אשתו בתרס"ד ובמשך שנה היה מורה לדת בביה"ס של בנו יוסף ויתקין במסחה ; ( חלה והועבר לצפת ושם מת ונקבר) ולאמה לאה (נפטרה בגיל 89 בתש"ה בתל-עדשים).
קיבלה מאביה חינוך ביהדות ובשפה וספרות עברית וגמרה בי"ס תיכון ברוסית.
אחרי עלות אחיה והוריה עלתה גם היא וקיבלה הכשרה נוספת בהוראה בעברית אצל אחיה יוסף ויתקין, שהיה אז מורה בראשון-לציון ואח"כ עבדה שלש שנים בהוראה בבתי-הספר שביפו בפתח-תקוה.
בשנת תר"ע נישאה לבן-דודה יוסף אברהם שפירא