ספרים חשובים בפסיכולוגיה ופדגוגיה, שנעשו ספרייסוד להשתלמות המורה והגננת. התחיל גם בחיבור גדול ופופולארי "ישראל בעמים", היסטוריה עברית לנוער ולעם (מחיבור זה כבר יצאו חמישה כרכים, שזכו להצלחה מרובה). בשנים האחרונות הוא עובד כעורך ספרי לימוד בהוצאת "מסילות" ("עם עובד"), יחד עם אורי בלום הוא מוציא סידרה גדולה של ספרי עזר והדרכה למורה - "מדריכים" לכיתות ביה"ס היסודי, מדריך לכיתה; מסידרה זו כבר יצאו לאור כרכים אחדים, שנתקבלו בשמחה ע"י המורים. בזמן האחרון הוזמן להיות חבר המערכת של האנציקלופדיה החינוכית , מטעם משרד החינוך והתרבות עם "מוסד ביאליק"; יחד עם ד"ר צ. אדר הוא מכין את הכרך ב' - דרכי ההוראה (מיתודיקה לכל המקצועות הנלמדים בביה"ס.
צאצאיו (מאשתו הראשונה שושנה בת יהושע (טברובסקי) תבור) : אמנון (מהנדס חשמלי בחיפה) (מאשתו השניה): אבינועם.
אברהם פרנקל
נולד בפולונה, פלך ווהלין (אוקראינה), שנת תרכ"א (17.8.1861).
לאביו שמחה (סוחר עצים) ולאמו שושנה (רייזל) לבית הלפרין .
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבות והשכלה ע"י מורים פרטיים.
בשנת השלש-עשרה נתיתם מהוריו ונמסר לטפולו של דודו, אשר היה בעל אחוזה גדולה באוקראינה כ-2500 דונמים. עזר לדודו בהנהלת האחוזה ולמד את העבודה החקלאית אשר נתחבבה עליו.
בגיל 17 תקפהו בולמוס ההרפתקאות, עזב את אוקראינה - ללונדון. בחוזרו לאוקראינה, נתפס לרוח הזמן ויהי למהפכן. הוא נאסר ע"י השלטונות ונשלח לאירקוטסק אשר בסיביר. שם הועסק עם שאר האסירים הגולים בעבודות הממשלתיות, בבנין קו מסילת הברזל הראשונה בסיביר. ע"י שקידתו, חריצותו וכשרונותיו, משך אליו את תשומת לבם של הממונים על העבודות.
באותו זמן, כשנה לפני מלחמת יפן-רוסיה, הוכרז על בנין הגשר האסטרטגי המפורסם והגדול אשר על הבייקל, ולאחר ששלושה קבלנים נכשלו, בשל אי-יכול תם להוציא את העבודה לפועל, פנו מהנדסי הממשלה הצארית אליו, והציעו לו את הקבלנות הזו. הסתכן ונגש לעבודה, והודות לגישתו הנכונה ויחסו האנושי אל הפועלים, אשר היו כלם אסירים פוליטיים, התנהלה העבודה במרץ רב, ובנין הגשר נגמר למועד הקבוע.
כתוצאה מכך עלה במעלה, מצבו החומרי הוטב, ובמשך הזמן - ע"י קבלנויות שונות נוספות, היה בעל רכוש גדול.
נשא לאשה את לאה בת אברהם וחיה וולקנשטיין (נפטרה בגדרה, כ' סיון תרצ"ג - 14.6.1933, עזרה לבעלה בעבודתו הצבורית ועסקה בצרכי צבור באמונה).
במלחמת רוסיה-יפן (1905) היה קבלן שסיפק מזון ל-15 דיויזיות של הצבא הרוסי שחנה בסיביר, ע"י העיר אירקוטסק.
עבד בשותפות בקבלנות עם דב שפאק-לבזובסקי (ראה כרך ב'. עמוד 662), אך פגעי הזמן והמקום, לא פסחו גם עליו ופגעו בו קשות. בגאותו האנושית והלאומית, נדלק בו הניצוץ היהודי וכאשר נפקחו עיניו הפך לציוני. ניתק בשנת 1913 קשריו עם סיביר, אשר היתה בשבילו בחינות "מכרה של זהב", חיסל את עסקיו והחליט לעלות לארץ ישראל.
היה חבר פעיל בחובבי ציון ועסקן בעירו.
באותה שנה (1913) עלה לארץ ועמו כ-20 נפשות מבני משפחתו וקרוביו (בנמל יפו ירדו, ד' ניסן תרע"ג -11.4.1913).