הביא עמו כחצי מליון פרנקים. בהשפעתם של מנחם שיינקין ושלום לבונסקי השקיע כספים בבנין המלון הראשון המודרני בתל-אביב, שהיה ידוע בשם "מלון ספקטור" (18 נחלת בנימין. בנין זה שימש אח"כ לבית החולים "הדסה" ולבנק האיפותיקאי).
גאל 500 דונם אדמה בגדרה, והרחיב על ידי כך את גבולות המושבה צפונה, אל מעבר לואדי נחל-שורק (האדמה היתה שייכת לארמני-נוצרי בשם קראבאד אבורוז).
ביתו בגדרה נקרא, בתקופת "העליה השניה" בשם "תיבת נח"', כי פתוח היה לכל דיכפין, ובמשקו המעורב עבדו פועלים יהודים מבני העליה השניה, שהתנחלו אחר כך בנהלל, כפר מל"ל, באר טוביה.
בשנות ק1917-18 בתקופת הגרוש מיפו-תל-אביב, מצאו משפחות רבות מחסה וקורת גג במשקו.
בשנת 1920 הביא טרקטור מאמריקה והכניס שנוי יסודי בשטח העבודה, היה זה מהטרקטורים הראשונים שהובאו לארץ, לעבודת החריש. חרש בטרקטור גם את אדמותיה של הקרן הקימת בחולדה ובבאר טוביה.
במהומות 1920 ברכבו על סוסו מגדרה לחולדה, לפקח על עבודת הטרקטור, התנפלה עליו כנופית ערבים פורעים, ע"י הכפר שאכמע, ורק הודות לאומץ לבו וקור רוחו, ניצל ממות.
היה חבר בועדים המקומיים של המושבה: בשירותי החנוך החקלאות והדת. היה גבאי בבית הכנסת ובחברה קדישא - עד סוף ימיו.
דאג לבניו ובנותיו לסדרם במשק חקלאי, למדם תורה ודעת.
נפטר בגדרה, ב' טבת תש"י (6.12.1945). צאצאיו: ישראל (רופא חירורג בבוסטון), שמחה (אכר בגדרה), נחום (אכר ומכונן בגדרה), יהודה (אכר ונהג בגדרה), אליהו (יו"ר מועצת גדרה, ראה בכרך זה), צפורה אשת יחזקאל ליבוביץ (גדרה), רבקה אשת דב פרידמן (גדרה), נחמה אשת טוביה ברגר (תל-אביב).
הרב ראובן פלדמן
נולד בקרקוב (פולין, גליציה המערבית) י"ט טבת תרנ"ט (1899), לאביו ר' ישראל צבי (סוחר) מחסידי בלקוב גור (תלמיד חכם מובהק, שנהג בתיקון חצות ובלימודים עד אור הבוקר, ומדי יום ביומו נהג לטבול עצמו במקוה לפני התפלה, ולפי ספר היוחסין שהיה בידי דודו (אחי אביו) מנחם מנדיל פלדמן ז"ל מעיר סקרזיסקו ע"י ראדום (מחותנו של האדמור מאמשינוב זצ"ל) מתיחסת המשפחה במגילת יוחסין כנצר ממשפחת "הפני יהושע", "מגלה עמוקות" "ורש''י'' ז"ל, ומצד הסבתא מתיחסת המשפחה "לדגל המגיד ממזריץ" כל המשפחה היתה משפחת רבנים ושו"בים אם כי רובם התפרנסו במסחר ולא עשו תורתם קרדום לחפור בה), ולאמו רחל בת ירחמיאל גולדברג (דיין ומורה צדק באוסטרובצה) גם כן ממשפחת רבנים ושו"בים.
בשנות השואה נספו אביו ואמו ואחיו יוסף יהודה ליב עם אשתו גיטל ושבעת ילדיהם, אחיו שמעון ואשתו רויזה ושלושת בנותיהם, אחיו אברהם ואשתו דורה אחיו ירחמיאל אשתו וילדתו אחותו מרים פרידה עם בעלה וילדיו.
קבל חנוך בחדר ובישיבות בלז וגור, לאחרונה נמנה על חסידי האדמו"ר מבובוב והשתלם בבית ספר גבוה למסחר וכלכלה שגמר בהצטינות בקרקוב בצעירותו.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בקרקוב היה ממיסדי "תמחוי כשר לחיילים עבריים" בו חולקו בכל יום למעלה מ-500 ארוחות חמות, ובשבתות עד 1500 ארוחות, ממיסדי "בית לחם" שהיו מספקים מזון בסתר לנזקקים וכן הקימו מסעדה עממית למחוסרי העבודה והפרנסה שבתשלום סמלי השיגו ארוחות בוקר, צהרים וערב וכן עסק בחלוקת מצות לנזקקים בפסח, ופחמים לחורף.
בשנים 1918-19 הצטרף כחבר "למרכז הצעירים" שרכז בתוכו את כל ארגוני הנוער ובתוכם גם את הדתיים, והתחיל לפעול כעסקן בקק"ל, ואח"כ בקרן היסוד, "ובליגה למען ארץ ישראל העובדת", עם קום מפלגת העבודה הציונית "התאחדות הפועל הצעיר צעירי ציוך הצטרף "להתאחדות", שימש יו''ר ועדת השקל בגליציה המערבית ושלזיה ואח"כ יו"ר "תרבות" בקרקוב, וכשהחלו הפורעים הפולנים להשתולל ולגזוז פאות וזקנים היה ממארגני ההגנה העצמית בקרקוב שהשיבו להם מנה אחת אפיים.
בגיל 17 הוסמך לרבנות ובתקופה של 1918-20 כשקמה התנועה לכבוש הקהלות ע"י הציונים היה מועמד לכס הרבנות באחד מפרברי קרקוב מטעם החוגים הציונים במקום.
עם יסוד "ההתאחדות העולמית של הפועל הצעיר וצעירי ציון" בפרג בתר"פ נבחר כחבר הועד הגלילי של ההתאחדות בגליציה המערבית ושלזיה וכאשר אהרון דוד גורדון שהיה הציר מארץ ישראל לועידה זו התנגד בתוקף לאחוד "הפועל הצעיר" עם "פועלי ציון" כי בעיניו היתה תנועת העובדים מיועדת לא למלחמת מעמדות אלא דרך להתעלות רוחנית ולהשתלמות יהודית אנושית על ידי יצירה ועבודה בארץ ישראל