טרף כמועמד בלתי תלוי לרשימת מפלגת פועלי ארץ ישראל וכחבר סיעה בכנסת.
אחרי מו"מ בין דוד בן גוריון והשר פנחס לבון עם ראשי המרכז הארצי של סוחרי המכולת הוסכם על הצטרפותו בתנאי מפורש שבעניני דת ומצפון ומסחר קמעוני ישאר חפשי לפעול ולהצביע על דעת עצמו כדי לשמור על טהרת עמדתו בחיים של החברה שהוא ממשיך לשרתה.
עם הבחרו כחבר הכנסת השניה מטעם רשימת מפלגת מפא"י כבלתי תלוי, חל פילוג "בהתאחדות הסוחרים" והוא הקים ארגון סוחרים ארצי נפרד בשם "אחוד הסוחרים בישראל" שהוא עומד בראשו כמזכיר כללי.
בכנסת הנהו חבר "ועדת הכלכלה" ו"ועדת הכנסת" ובמליאת הכנסת כמו בועדות הוא לוחם לערכי הדת והמסורת, עשה הרבה למען הצטרפות הדתיים לקואליציה ולמען אשור חוק שיפוט רבני קבוע וחוק נישואין וגרושין. הציע לתקון החוק להגנת הדיירים (בתי עסק) שהוגשה על ידו לכנסת ובהסכמת הממשלה הוכנסו התיקונים לחוק שהוגש לכנסת ע"י הממשלה.
בשנת 1953 מונה ע"י הסוכנות כיו"ר "הועדה המיוחדת לסידור קונסטרוקטיבי של העולים החדשים", בה משתפים נציגי הסוכנות, מלב"ן, לשכות הסעד ועזרה סוציאלית, ארגון נכי מלחמת העולם השניה, באי כח העיריות והמועצות המקומיות שבשטח שפוטן נמצאות מעברות לעולים, בתפקיד זה הוא מבקר את המעברות ועושה רבות למען שכונם, סדורם וקליטתם של העולים החדשים.
מכהן כנשיא של "המרכז הארצי להגנת משלם המסים בישראל" המקיף את משלמי המסים מכל החוגים והשכבות כגון סוחרים, בעלי מלאכה, בעלי תעשיה, רופאים, עו"ד וכו'.
יסד קופה לגמילות חסדים ליד "אחוד הסוחרים בישראל" שיסד מחדש, שמטרתה מתן הלואות ללא רבית לכל זוכרי הארגון, חבר מועצת "בנק הלואה וחסכון" תל-אביב-יפו.
פרסם מאמרים בעתונים: "הארץ", "הצפה", "המכלכל", "מסחר וכלכלה" ובעלונים חוזרים.
צאצאיו: משה יצחק ; מארגן (אדמיניסטרטור) ומנהל ביח"ר (נשא לאשה את הדסה בת ר' ברוך אליהו שניאורסון נכדת בעל "התני"א" דור שביעי). שרה הינדה (גננת) אשת שלמה שר-טוב (צרקוב), בוגר הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית.
ישראל טריווש
נולד בגניטשקי, קרים, בשנת תרמ"ג (9.5.1883).
לאביו אברהם ולאמו יהודית לבית ארונובה. קבל חנוך מסורתי וכללי בגמנסיה בברדיאנסק, אוניברסיטא באודסא, קיוב (משפטים).
בשנת 1898 יסד בעיר ברדיאנסק ארגון נוער ציוני, הראשון בעיר זו.
בשנת 1901 בהיותו סטודנט באוניברסיטה באודיסא, יסד ביחד עם שרמן, טפליצקי ולייבסון - ארגון ציונים -סטודנטים "ירושלים", הראשון באודיסא. באותו זמן נבחר לועד ציוני-עירוני באודיסא.
בינואר 1903 החליט ארגון ירושלים הנ"ל, להקים הגנה יהודית, הראשונה באודיסא. הוא נבחר ליו"ר הועד לבצוע התכנית הזאת וכן נבחר לסגן יו"ר ההגנה היהודית הכללית ליהודי אודיסא. תפקידו היה לגייס נוער, נשק וכסף.
נשא לאשה את ברטה בת הרש מלאנד .
ב-1904 נבחר לועד חובבי ציון, אודיסא, והיה חכרו עד 1920.
בשנים 1906-7 יחד עם ז'בוטינסקי וד"ר מ. שורצמאן הוציאו באודיסא שבועון "יברייסקיה מיסל" (מחשבה יהודית) והיה אחד מעורכיו.
ב-1906 אסף חומר עובדתי על הפוגרומים ברחבי רוסיה והעביר אותו ליל. מוצקין אשר הוציא אותו לאור בעזרת "הילספריין דעס דייטשעס יודן".
ב-1906 השתתף בתור ציר בועידה הציונית בהילסינפורס.
ב-1908 היה מזכיר כללי של המרכז הכל-רוסי של ציוני רוסיה בפטרבורג.
ב- 1911 שוגר לפטרבורג על ידי ארגון סגני עורכי הדין (פומושצינוקוב פריסייזנייק, פוביירינייק ) באודיסה לשם השתדלות בפני שלטונות המדינה על קבלת יהודים ל"סוסלוביה" של עורכי דין באודיסה. השיג בעזרת יו"ר "הדומה" (הפרלמנט) רודזיאנקו, הישג מקומי זה היה תקדים לגבי רוסיה כולה.
ב-1914 נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית באודיסה, הגדולה בכל רוסיה, ושימש בתפקיד זה עד 1919 (בהפסקה של ששה חדשים), עת ההסתדרות הציונית פוזרה על ידי הקומוניסטים.
ב-1915 הוקם באודיסה ועד מרכזי לעזרת פליטי מלחמה יהודיים בדרום רוסיה - והיה סגן יו"ר הועד הזה.
ב-1917 נבחר לעירית אודיסה והיה בה בשנים 1918 -1920 ראש הסיעה היהודית.
ב-1918, עת נבחרה בבחירות כלליות מועצת הקהי