עלים ברחבי הארץ ובארצות השכנות והשתתף ביסוד מפעל "תיור וטיול". הנהיג את המסורת של "סדר" צבורי לפועלים בליל פסח, ומשנבנה "בית ברנר" הנהיג בו את השירה בצבור בלילי שבתות. גילה יזמה ופעילות בענפים שונים של היצירה האמנותית: באגודה "למען האהל'', ביסוד תזמורת סימפונית, גלגולה הראשון של התזמורת הארצישראלית, שהשתתף, אח"כ ביצירתה וסידר בה, בשיתוף עם ההנהלה קונצרטים מיוחדים לפועלים במחירים מתאימים להם וברמה אמנותית גבוהה, השקיע הרבה מרץ וזמן ביסוד סטודיה לציור ולפיסול ליד מועצת פועלי תל-אביב, לעזרה לפיתוח כשרונות אמנותיים מחוגי העמלים, והיה הרוח החיה בכל ענפי הפעולה התרבותית וההסברה. פרסם מאמרים ב"קונטרס" וב"דבר".
בשנותיו האחרונות פעל במסגרת המרכז לתרבות והסברה של ההסתדרות וניהל בו את המחלקה לאמנות, וכן טיפל במפעלי השכלה גבוהה לפועלים ובענינים הקשורים בידיעת הארץ. בשיתוף עם המרכז להשכלת העם של האוניברסיטה העברית יזם וארגן הרצאות וקורסים. אוניברסיטאים במשקי ההתישבות העובדת, טיפל ביסוד בית-ספר-ערב גבוה (אוניברסיטה עממית) לפועלים בתל-אביב, ובאחרונה עשה למען יצירת ביתספר גבוה של ההסתדרות למדעי החברה, אך לא הספיק לראות בחייו את פתיחתו.
החליף את שם משפחתו פרידמן בשם העברי אבשלום .
נפטר בתל-אביב, ט' באייר תשי"ב (4.5,52).
על שמו נקרא בית התרבות של ההסתדרות בשיכון קרית שלום בתל-אביב "בית אבשלום", והמכון לידיעת הארץ שליד המרכז לחינוך ולתרבות של ההסתדרות בשם "מכון אבשלום".
בתו: רינה אשת עוה"ד אייב היימן בניו-יורק (עובדת בשגרירות ישראל בארה"ב).
יוסף הייבלום
נולד בוורשא (פולין) בשנת תרס"ו (26.11.1906).) לאביו חיים מאיר ולאמו חנה בת לייבוש דוידוביץ. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה עד גיל חמש עשרה בווארשא בישיבה של ר' איצה, וכן קבל שעורים כלליים מפי מורים פרטיים, השתלם בהשכלה עצמית.
בגיל 21 החל לפרסם באידיש - ספורים בעתונים שונים.
הוציא ספר מונולוגיה והומרסקות באידיש.
ב-1931 הדפיס ספר בשם "איך וויל אהיים'' בהוצאת גוטלין) בפסיבדונים ב. י. יהלום. הדפיס רשימות ב"היינט", ו"בלטררישע בלעטער" והתחיל לכתוב מערכונים סטיריים עבור הבמות הזעירות - "יודישע באנדע".
בשנת 1924 עלה לארץ. עבד בבנינים, בפרדסים ובחקלאות. לרגלי מחלה - נאלץ היה לעזוב את הארץ ב-1926.
בשנת 1934 חזר לארץ והתישב בתל-אביב. כתב עבור "המטאטא" - לתכנית "שמע קולנו" ואח"כ חיבר את התכניות: "עולים ויורדים", "ארץ זבת חלב ו...נפט'', הקומדיה: "גרשון לב טוב'' עבור "המטאטא.
בשנת 1934 נשא לאשה את עדה בת פנחס פירס טנברג (ממוצא רבנים).
השתתף בפרי עטו במערכונים - לתיאטרון "לי-להלו" ויסד את תיאטרון הסטירי "כל הרוחות'' (1938).
בשנת 1937 ערך ביקור בפולין וערך שם סדרת הרצאות על החיים החדשים בא"י.
בשנת 1944 פרסם ספר זכרון (באידיש) לחורבן יהדות פולין, בשם: "דזיקע גאס''.
חבר באקו"ם (אגודת קומפוזיטורים ומחברים).
בתו: רבקה.
מנשה ברונשטיין
נולד בזכרון יעקב, ט"ו סיון תרמ"ט (14.6.1889). לאביו מרדכי צבי ולאמו בתיה . (נפטרה בזכרון יעקב, ה' שבט תש"ז), שעלו מבראילבו (רומניה) בשנת תרמ"ב (1882), ממיסדי המושבה "זכרון-יעקב" (באותה שנה).
קבל חנוך בבית הספר המקומי, שמוריו היו: ציפרין, הורוביץ ומוגרבי . לבד למד תורה וכן לשונות צרפתית וערבית.
חברו ובן גילו היה אלכסנדר אהרנסון , האציל עליו מרוחו ומנפשו.
בן 14 הוא גומר את למודו בבית הספר העממי וללא שהיות מרובות, הוא נכנם לעולה של עבודה ונושא באחריות החיים בבית. הוא מתקבל לעבודה ביקבי המושבה כנער שליחות ועושה גם בכל עבודה קשה ומייגעת. הוא שוטף רצפות וגם חביות וגיגיות. מחור פתח צר וקטן הוא מטלטל גופו פנימה לחביות ביקב לשפשף ולשטוף יפה בדפנות החביות עד כי נוקו.
הרבה נערים בני גילו לא מצליחים לעמוד בנסיון עבודה קשה זו, למרות שנועדה רק לנערים. "האסידטרטיק" משהוא נוגע בבשר הגוף - ואל החבית נכנסים לרוב ערומים - גורם לדגדוג צורב ולעקיצות טורדות