שלישו בהגנת ירושלים, ויחד עם צבי נדב קנו נשק בעיר העתיקה בירושלים.
כאשר ז'בוטינסקי נאסר הועבר בתור שלישו של פנחס רוטנברג (ראה כרך ב' עמוד 866) שהיה אז ראש ההגנה.
נתמנה כמפקד בעיר העתיקה, זרק כמה פצצות על הפורעים והרג בהם מספר ניכר.
ב-1923 לא הסכים לקבל עליו את התפקיד לרצוח את ד"ר די-האן, היות והתנגד לטרור אינדיוידואלי, ביחוד נגד אנשים שנקודת השקפתם שונה משלו. נאסר אז כחשוד ושוחרר.
נסע למצרים בשירות ימית מסחרית.
ב-1927 נסע לפריז, הוזמן ע"י ז'בוטינסקי להצטרף לבית"ר, ונתמנה בתור מפקד גדודי בית"ר בתל-אביב ואח"כ בתור מפקד ביה"ס למדריכים של בית"ר להכשרה הגנתית.
בסוף 1928 כשהחלו הרדיפות על בית"ר בארץ, עזב את ההגנה ויצר עם חבריו את "ההגנה הלאומית" (אח"כ הארגון הצבאי הלאומי).
ל"הגנה הלאומית" הצטרפו כל מדריכי ביה"ס הנ"ל, נוסף למספר מתנדבים מכל החוגים.
הפעולה הראשונה היתה בפרעות 1929 בדרך להרצליה, קבוצה נשלחה גם לירושלים וכן לשכונת שפירא שנעזבה. היו להם פצועים. שלישו סמלינסקי נפצע עליד סלמה. אליהו גולומב הודה להם עבור הפעולה המיוחדת.
ב-1930 נסע בתור ציר בית"ר לועידה העולמית הראשונה בדנציג. שם נבחר בתור קצין שלטון והתמנה בתור מנהל ההכשרה ההגנתית, וכעבור שנתים, בתור מנהל המחלקה הימית של שלטון בית"ר.
מ-1933 עד 1935 למד באקדמיה הצבאית הרוסית בפיקודו של גנראל גולובין, והתמחה במיוחד בקרב-נע. כתב עבודה מדעית (באנגלית) על אסטרטגיה וארגון של מלחמת גרילה.
במשך זמן שירותו הכין כ-500 מדריכים בהכשרה הגנתית ע"י בתי ספר למדריכים בהנהלתו, בארצות: צרפת, אוסטריה, אונגריה, לטויה, ליטה, בפולניה (2 בתי ספר) וצ'כוסלובקיה.
כ-1500 סגני מדריכים וסמלים אשר הודרכו בוגרי ביה"ס למדריכים. הסגנים והסמלים התמנו למדריכים על פלוגות צבאיות בית"ר.
ארגן את הליגות הימיות: בצרפת, אנגליה ואמריקה.
פתח את בית הספר הימי בציויטבקה (איטליה) ושם גמרו 3 מחזורים של קצינים ימיים, דייגים, שולי ספוג ואלמוגים.
פקד על ספינת ביה"ס הימי הראשון בשם "שרה א'" (שם האניה מקודם פורבינס) על שם שרה קירשנר .
בריגה הוקם בי"ס למלחים עם ספינה "תיאודור הרצל". כן נפתח בי"ס ימי לאמודאים במרסיי (צרפת) ובי"ס לפרחי מלחים בלונדון, בהשתתפות עם חברת "אורט". קיבל עליו את הפיקוד על ספינת המשחית "קאטיסארק", שרכשו מהאדמירליות הבריטית.
מבתי הספר האלה יצאו כ-350 קציני-ים, מכונאים ימיים, דייגים, שולי ספוג ואלמוגים ואמודאים.
לליגה הימית בצרפת - הצטרפו: הרוטשילדים, אדמיראל לואי קהן , הרב הראשי יוליאן ווייל ועוד. בלונדון הצטרפו: לורד נתן, הרב הראשי הרץ, לורד לעטם ורעיתו וקצינים גבוהים מהאדמירליות, קבלו תמיכה רשמית מהאדמירליות הבריטית.
בפרוץ המלחמה העולמית השניה נשלח ע"י ז'בוטינ סקי לנהל את המשא ומתן עם הממשלה הצרפתית ליסוד "הלגיון העברי", והמשיך עם ז'בוטינסקי לאמריקה, לנהל משא ומתן עם האדמירליות של קנדה, בקשר עם יסוד בית ספר ימי עברי ל-1000 איש, אשר יהוו יחידה עברית מיוחדת, כהמשך ל"לגיון העברי".
נתמנה למצביא "ברית החיל העולמית".
שירת בצי הנורבגי בהובלת נפט וחומר נפץ ממתח גבוה, מאמריקה לאנגליה.
נשא לאשה את רחל לבית ברקוביץ .
באמריקה הצטרף לחבר האכסקוטיבה ל"ועד למען הצבא העברי" ובסוף 1942 הפליג בתור קצין על טנקר נורבגי לאנגליה, בה קיבל את התפקיד של יו"ר והמנהל הפוליטי של ה"ועד למען הצבא העברי'' בבריטניה.
לועד זה הצטרפו כעבור 4 חדשים 65 חברי הפרלמנט ובית הלורדים וכ-1000 אנשי שם נוצרים ויהודים באנגליה.
"הועד למען הצבא העברי" באנגליה עורר את בעית גיום הצבא העברי בפרלמנט ובבית הלורדים הבריטי, ולורד סטרבולג'י, נשיא "הועד למען הצבא העברי", קיבל הכרזה מלורד קרופט , סגן שר המלחמה הבריטי, שהם מוכנים להענות לדרישתם, ליצור את הבריגדה העברית.
עבר לצרפת ונתמנה ע"י "ועד שחרור האומה" בתור מנהלה באירופה. באותה שנה נתבקש ע''י "הארגון הצבאי הלאומי בא"י" לגייס את הדיויזיה הראשונה של מתנדבי חוץ-לארץ.
ב-1948 חזר לארץ במשלחת של "ועד שחרור האומה" והוזמן ע"י הארגון הצבאי להצטרף ל"צבא הגנה לישראל" בתור מפקד הפלישה הימית. ההצעה לא הוצאה לפועל, לאחר מקרה "אלטילנה"...