באחד הימים נסע ליפו, לעשות קניות של עורות וכו', בדרך נרצח ע"י שודדים מהכפר מראר.
נפטר ביום כ' אדר ב' תר"ס (21.3.1900) ונקבר בגדרה.
בנו: חיים עוזר בכור.
פרופ' רפאל אהרן בנדוב (רדקוזוב)
נולד בטרידובה (רוסיה) בשנת תרנ''ז (25.3.1897). לאביו אהרן (אלתר) דב רדקוזוב (סוחר ביערות) ולאמו מרים בתיה (שנים מאחיו נרצחו בפרעות רוסיה ב-1917.
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה רובנוב.
בשנת 1912 עלה לארץ, עבד כפועל חקלאי במושבות עקרון, באר-יעקב ופתח תקוה.
ב-1913 נסע לבירות (הלבנון) והשתלם ברפואה בקולדז' האמריקאי עד 1915.
ב-1915 נאלץ בתור נתין רוסי, לעזוב את בירות ונסע לארצות הברית, שם השתלם ברפואה בקולדג' הרפואי באלבאני וקבל בשנת 1922 תואר של רופא.
המשיך להשתלם והתמחה במחלות החזה והלב, והצטיין בהכרת טיבה של מחלה בכלל, בדיאגנוזה המצויינת שלו באוניברסיטה "גהן הופקינס" בבולטימור.
נתמנה לרופא בבית החולים מונטיפיורי, ובסנטוריון לחולי שחפת בניו-יורק (1922-25).
בדנבר (קולורדו) היה מנהל בית חולים לשחפת (1926-27).
מ-1930 עבד בבית החולים סי-וויו. ניו-יורק בשנות 1934-35 היה מרצה באוניברסיטה של קולומביה בניו-יורק, והיה באותו זמן הרופא הראשי ב"קינג קונטי הוספיטל" בברוקלין.
בשנות 1933-35 נבחר לנשיא הסתדרות הרופאים העברים בניו-יורק.
בשנות 1937-41 רופא ראשי בבית החולים קולומביה. קבל מכתב תודה מנשיא האוניברסיטה של ניו-יורק עבור עבודתו החשובה בשדה הרפואה.
ממיסדי "מגן דוד אדום" (מא''י) בניו-יורק, והיה נשיאו הראשון.
קבל תוארים רבים במקצועו. היה חבר נכבד בכל ארגוני הרפואה באמריקה.
פרסם הרבה מחקרים חשובים בעניני רפואה, באנגלית ובעברית.
היה חברם וידידם של סופרים ומורים עברים ורופאים שבאו אליו לבקש עצה ותושיה. הנאה מיוחדת היתה לו לדבר אליהם בעברית. היה מחבורת המעטים אשר עסקו בעניני בלשנות עברית לא פחות משעסקו בעניני רפואה כללית, וכל החידושים האחרונים שנתחדשו בבית מדרשה של הרפואה העברית, מישראל ומאמריקה, היו ידועים לו, כשם שאהב לבדוק ולבחון את הכליות והלב.
הוא ידע להבחין הבחנה דקה מן הדקה בין מונח רפואי אחד למשנהו - בעברית כבאנגלית.
נשא לאשה את לאה (ליליאן) בת ישראל (איזידור) יעקב ווייס , מניו-יורק. בעל פרדס כנען.
הוא ידע להשקיט רוחות נרגזות בדברים טובים ומעודדים, ולגרש הרהורים רעים מלבבות דואגים.
שאף להתישב בישראל. כמה פעמים נסע לשם, במטרה למצוא דרך להתאחז בה.
באוגוסט 1951 נסע לארץ להכשיר את הקרקע לעלית בני ביתו. שכר דירה לקליניקה ברמת גן, חזר לניו-יורק, מכר את ביתו, חיסל את הקליניקה המפוארת שלו במרכז העיר (בסנטרל פרק וועסט), סגר את משרדו, קנה כרטיסי אניה והתכונן לעליה עם בני משפחתו.
בעוד הוא מתכונן לעליה לארץ, היתה לו פתאום עליה אחרת, היא העליה האחרונה, מן העולם הזה, לעולם הבא...
קבל שבץ לב, ונפטר בניו-יורק, כ"ט אלול תש"א (21.9.1951).
השאיר כתבי יד רפואיים. וכן מצאו כעבור זמן בין נירותיו, צואה, שבה בקש למסור את גופתו, למחלקת הרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
אברהם דרויאן
נולד בפתח-תקוה, אב תרס"ד (יולי 1904).
לאביו יהודה (ראה כרך א', עמוד 221) ולאמו אהובה (ליבה) בת נחמן גראף. קבל חנוך מסורתי וכללי במושבה פתח-תקוה.
היה פעיל במכבי, בשמירה ובהגנה.
בכסלו תרפ"ב עבר לכפר-סבא כשומר רוכב והקים בה משק מעורב.
ארגן מרוצי סוסים וספורט בנתניה, פתח-תקוה ורמת גן. בהתחרויות שיתף גם את טובי הרוכבים מבין שכננו הערבים והמעוטים.
המשטרה מצאה בו תמיד עזר רב בגלוי פשעים ופושעים.
ב-1928 נשא לאשה את פנינה בת יצחק ליב שיינפיין (ראה כרך ב', עמוד 631).