היה חבר "צעירי ציון" צ. ס. ועמד בראש החלוץ בניקולאייב וארגן עלית החברים ארצה. נאסר על-ידי המשטר הבולשבי באשמת ציונות וישב זמן-מה בכלא ריבניצה. הצליח להמלט מרוסיה דרך נהר דניסטר לבסראביה שסופחה לרומניה נתפס על הגבול וישב זמן-מה במעצר רומני, ואחרי שחרורו ישב בקישינוב ועסק בארגון בריחת חלוצים מרוסיה והסעתם ארצה דרך גאלאץ ואיסטנבול.
ב-1921 עלה ארצה גם הוא. עבר ביבוש בצות כברה ליד זכרון יעקב, אצל אכרים בסג'רה ובכפרתבור, וכחבר "חבורת העמק" עבד בבנין, כבישים וחקלאות בכפר יחזקאל, הר נצרת, עפולה, חיפה, זכרון יעקב ושם היה חבר ועד הפועלים. כשנוסדה בנימינה עבד שם במדידה, ביבוש בצות ובבנין. ב-1924 נכנס ללמוד בבית המדרש למורים בירושלים, ואחרי שהוסמך למורה ב-1926 נשלח מטעם מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית לטוניס, שם יסד את בית-הספר העברי הראשון, מועדון עברי ותנועת החלוץ. בשנות 1929/28 שרת בשליחות חינוכית דומה כמורה בבית-הספר התיכון של קהלת בגדאד, ומשם פרסם כתבות ב"הארץ" על חיי הקיבוץ היהודי בעיראק ובעיותיו.
ב-1926 נשא לאשה את בינה בת חיים גרבליך .
משחזר ארצה נתמנה למורה ואח"כ למנהל בביתהספר העממי בבנימינה. ב-1933 עזב את ההוראה ונכנס לעבודה ארגונית כמזכיר אגודות בנאים וטייחים בתלאביב, אח"כ מזכיר לשכת העבודה בהרצליה, ומשם חזר לתל-אביב ועבד כמזכיר לשכת העבודה, ופרסם שורת מאמרים ורשימות ב"דבר", "מפנקסו של מזכיר".
ב-1935 נתמנה לסופרו של "דבר" ומנהל אדמיניסטרטיבי של סניפו בגוש דן והשתקע ליד רמת גן במקום הכלול כיום באזור מועצת גבעתים. משתתף בחיים התרבותיים והציבוריים המקומיים, ובאחרונה, בתור אב שכול ממלחמת הקוממיות, הנו חבר ועד "יד לבנים" בגוש דן. היה פעיל ב"הגנה" ומפקד עמדות בה מאז בואו ארצה.
פרסם מאמרים ב"הארץ", "דבר", הפועל הצעיר", "ירושלם פוסט" (שהנו סופרו הקבוע בגוש דן), "קונטרס", ובתקופת עבודתו בטוניס בעתון יהודי-צרפתי שם. כן חיבר מחזות לתיאטרון-ילדים (בכתב-יד).
צאצאיו: עמוס ז"ל (נפל בפעולת-נקם בכפר חוואסה שליד חיפה, כסגן מפקד פלוגת הטכניון, ולזכרו קרא אביו לביתו בגבעתים בשם "נוה עמוס"), יעל אשת בצלאל זלינגר (טכנאי בתע"ש).
אליהו קראוזה
נולד בחודש אלול תרל"ח (1878) בברדיאנסק שבפלך טאווריה (חצי-האי קרים וסביבתו) בדרום-מזרח רוסיה לאביו יהודה ליב (משכיל, חובב ציון) ולאמו איטה, שעברו שמה מליטא.
קיבל את ראשית חינוכו היהודי ב"חדר" (וגם בבית, כי אע"פ שאביו נטה לחופש בעניני דת, שמר על המסורת היהודית מתוך נאמנות לאומית) ואח"כ למד בביתספר עממי רוסי. כשהגיע בגמר לימודיו להמשכת הלימוד בגימנסיה, נתקל בקשיים בגלל גזירות השלטון הצארי להגביל את קבלת התלמידים היהודים לבתיספר תיכונים וגבוהים לפי אחוזים. אחיו הבכור שמואל עוד הספיק לגמור גימנסיה ואוניברסיטה ונעשה רופא, ואחרי כמה שנות עבודה רפואית ברוסיה יצא לבולגריה והסתדר שם יפה כרופא, כשכתב לו האב על צרותיו בגלל העיכוב החוקי להכנסת אליהו לגימנסיה, התיעץ הד"ר שמואל קראוזה עם הרב ד''ר מרדכי זאב אהרנפרייז , שהיה אז רבם הראשי של יהודי בולגריה (ראה ערכו בכרך זה), וזה הציע לו לשלוח את הנער ללמוד בביתהספר החקלאי מקוה ישראל, - וההצעה שהעביר שמואל לאביו נתקבלה על דעתו. (לאחר זמן נתברר שהד"ר אהרנפרייז, שהיה מעוזריו הקרובים והמסורים של הרצל בראשית יסוד ההסתדרות הציונית וכינוס הקונגרס הציוני הראשון, עשה בעצתו זאת שרות בעל ערך עצום להגשמה החקלאית של הציונות).
בראשית שנת 1892 נסע הנער אליהו דרך סופיה ואיסטנבול לארץ-ישראל ונתקבל לבית-הספר מקוה ישראל של חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס), שנוסד ב-1870 על-ידי יעקב קארל נטר (ראה כרך א', עמ' 288) והתנהל אז (ב-1892) על-ידי יוסף ניאגו (ראה כרך ג', עמ' 1267). במוסד שלטה אז השפה הצרפתית כשפת הדיבור וההוראה (חוץ משלש שעות בשבוע ללימודי קריאה עברית, יסודות הדת ותנ"ך בתרגום צרפתי דברים שאליהו ידע הרבה יותר עוד מבית אביו), סיגל לו במהרה את השפה ואת סדרי העבודה והמשמעת, בחמש שנות לימודיו הצטיין עד כדי כך שזכה בסטיפנדיה, שקבעה ההנהלה המרכזית של אליאנס לפי הצעתו של המנהל הירש , שהיה קודם לכן מנהל מקוה ישראל: לשלוח על חשבון החברה את התלמידים המצטיינים להשתלמות בבית-ספר גבוה לחקלאות בצרפת. גם שם גמר את לימודיו בהצטיינות ונתקבל לעבודה בשרות חברת יק"א (מיסודו של הבארון מוריס הירש ), שנטלה על עצמה לעזור ליהודים לעבור מפרנסות-אויר להתנחלות חקלאית בריאה בכל מקום שאפשר בעולם