המלחמה בארבה, התפעל מהסדרים הכלליים של המוסד וביחוד מתרומתו החשובה למלחמה בארבה והביע את תודתו לקראוזה והוקרה לחברת כי"ח, שפיארה את המולדת העותומנית במוסד כזה. הגנרל ויתר איפוא על גזירת גירוש קראוזה וסגירת המוסד, ובמקום זה השתדל להפיק תועלת מידיעותיו של קראוזה בשביל מאמץ המלחמה. שלח אותו למדבר באר שבע לחקור את האדמה והתנאים הטבעיים לנטיעת עצים שיתנו צל למחנות הצבא החונים שם, ושדרות האקליפטוס הראשונות שנטע קראוזה בבאר שבע קיימות שם עד היום וזכו לראות בהתחלף השלטון פעמיים ולהמשיך את גידולם במדינת ישראל. להצעת ג'מאל פחה נטע קראזה פארק ביפו, לפי התכנית שהכין המהנדס וילבושביץ , שנקרא אז על שם הפחה (כיום - "שדרות ירושלים").
כשגמר את העבודה לשביעת רצונו של הפחה, העניק לו את תמונתו ועליה כתובת תודה (זה היה כבוד עצום בימים ההם), ומאז זכר אותו הפחה לטובה וחדלו ההטרדות הרשמיות לקראוזה ולמוסדו.
בשבט תרע''ו (1916) הוזמן אל הפחה למפקדתו בדמשק, יחד עם אהרן אהרונסון ועם מנהל יק"א (פיק"א) ביהודה מר אברהם בריל (ראה כרך ג', עמוד 1379) ועם אנשים חשובים אחרים מארץ-ישראל ומסוריה להתיעצות בדבר אספקת חטה ללחם לתושבים. כמקורב למלכות הגיע עד כדי כך, שבתשרי תרע''ז היה ביכלתו, יחד עם מאיר דיזנגוף, להשפיע על ג'מאל פחה שיבטל את ההאשמות שנטפלו על העסקן הישובי אלברט ענתבי וישחררו ממאסרו.
כשנכבש דרום הארץ בידי צבאות הברית ונתחדש הקשר עם צרפת, באה פקודה ממרכז כי"ח לסגור את מקוה ישראל, מחמת חוסר אמצעים להמשיך ולקיים את המוסד. אחרי חדשים מספר, כשבאו ארצה הבארון ג'יימס רוטשילד (בנו של "אבי הישוב") והפרופ' סילוויאן לוי עם "ועד הצירים", נמסר על החלטת הבארון בנימין רוטשילד לתת על חשבונו חינוך חקלאי במקוה ישראל ל-150 מיתומי הפרעות במזרח אירופה - והמוסד נפתח מחדש. אח"כ גדל גם הצורך בחינוך חקלאי לבני הארץ, ומאז הלך והתפתח מקוה ישראל בכמות ובאיכות, בענפי המשק, במעבדות, בתחנת נסיונות ובחינוך לאומי בעברית ומספר תלמידיו הלך וגדל. גם פועלים קיבלו בו הכשרה חקלאית מעולה. בו קיבלו את הכשרתם מראשוני המתישבים בעמק יזרעאל - אליעזר יפה , אליעזר שוחט, יעקב אורי ועוד, - מתישבי עמק חפר ואזורים אחרים בארץ. גם בני עלית הנוער קיבלו כאן חינוך לאומי והכשרה חקלאית, ובהתחשב במגמות החינוכיות השונות היו במוסד גם מחלקות לנוער דתי ולנוער של זרם העובדים, ובסך-הכל התחנכו במוסד זה ב-40 שנות עבודתו כ-4000 תלמיד, חוץ ממאות פועלים, ובצדק ציין מר דוד בן גוריון לרגל היובל, כי מקוה ישראל היא "המשתלה החקלאית של ארץישראל''.
ביום ה' בחשון, תשי''א (15.11.51) הוחג ברוב פאר, ובהשתתפות ראש הממשלה וגדולי הישוב והמדינה יובל חמישים שנה לעבודתו של קראוזה בקידום החקלאות בארץ. ב-2.10.52 נמסר לו במסיבה מפוארת בצירות הצרפתית בתל-אביב, בהשתתפות ראש הממשלה ואישים רמי מעלה, דבר מינויו לאביר המיסדר של "לגיון הכבוד" בשם נשיא הרפובליקה הצרפתית. ב-1954 מלאו ארבעים שנה לעבודתו כמנהל מקוה ישראל, ולרגל פרישתו מכהונתו נפרד מתלמידיו לשעבר בכנס בוגרי מקוה ישראל, שנערך ב-14.10.54, הביע להם את סליחתו על הצרות שגרמו לו לפנים בנעוריהם ואיחל להם בריאות, בתנאי שישארו נאמנים לאדמה ולחקלאות. באותו מעמד הוקראו מכתבי הוקרה מאת דוד בן גוריון , אברהם הרצפלד ואחרים. וב"יער הישוב" שליד מעלה החמשה נטעו חורשה על שמו בתרומות ידידיו ומוקיריו.
צאצאיו: יהודית מרקה-קראוזה ז"ל (ארכיאולוגית מצטיינת בלימודים ובחפירות ; נפטרה בפריז בי"א בתמוז תרצ"ו -1.7.1936 ונקברה בתל-אביב כ"ה תמוז תרצ"ו - 13.8.36). נועה (עורכת-דין בתל-אביב, ילדיה: יהודית, עמיצור , על שם אחותה ואחיה), עמיצור ז"ל (נפטר בצרפת בכ''ד בחשון תרצ''ב - 5.10.1931 והובא לקבורה בתל-אביב בכ"ב כסלו תרצ"ב).
יוסף פרלמן
נולד בוורשה (פולין), ניסן תרנ"ה (19.4.1895).
לאביו יוסף (מחסידי קוצק ופולב, אמיד, ביתו שימש בית ועד לתלמידי חכמים ולאדמו"רים) ולאמו שיינדיל בת שמואל ליב ורחל קונסטנטינר . מעיר סוקולוב-פודלסק (במשפחה היו רבנים ידועי שם, ביניהם הרב ר' יוסף חסיד וחריף - בכינויו). נמצאת בארץ 22 שנה, עסקנית ידועה במעשי צדקה וחסד ובמתן בסתר ועוזרת ביחוד לרבנים ותלמידי חכמים.
קבל חנוך תורני, למד מפי רביים בבית ובישיבת גור (שבהנהלת ר' מנדלי אחי הרבי מגור , שאח"כ נתפרסם בשם הרב מפביאניץ) ואקסטרן בסמינריון למורים מטעם צ.י.ש.א. ("צענטראל יידישע שול ארגאניזאציע).