מאיר ספקטור
נולד בא' אב תרנ"ד (1894) בבילה-צרקוב (בפי היהודים: שדה לבן) שבאוקראינה. לאביו אריה (בעל חנות לעורות) ולאמו שפרה בת משה יוסף ספקטור (שמשפחתה התיחסה על קירבה עם הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה).
למד בחדר, בחדר מתוקן' בבית-ספר למסחר והוסיף להשתלם באופן פרטי לבחינות אכטרניות.
הצטרף לתנועת "פועלי ציון" והשתתף בארגון שיעורי ערב לפועלים.
ב-1910 עלה ארצה עם הוריו. למד ציור ב"בצלאל" בירושלים ואח"כ יצא לעבודה בגליל; בחות כנרת ואח"כ אצל האחים אברהמזון ביבנאל. משקיבל "השומר" את השמירה במושבות יהודה עבר ספקטור לשמירה בכרמי רחובות וזמן-מה עבד בחות בן-שמן. משנפטר אביו ואמו נשארה אלמנה גלמודה, עבר לתל-אביב ועבד בעבודות שונות, בעיקר בבנין.
ב-1914 נשא לאשה את אסתר בת יעקב שפס. בקיץ 1914 נתקבל לעבודה בדואר הרוסי ביפו. אחרי חדשים מעטים פרצה מלחמת העולם, ומשביטלה טורקיה את הקאפיטולציות של המעצמות הזרות והדואר הרוסי נסגר, ויתר ספקטור על הנתינות הרוסית, נעשה אזרח עותומני ונתקבל לעבודה בדואר הטורקי, בתפקיד נושא המכתבים לצנזורה הצבאית. ב-1915 התנדב לצבא הטורקי ונשלח לשרת כטלגרפיסט במוצא הרכבת הצבאית מדמשק צפונה תחת פיקוד גרמני. משנמאסו עליו נגישות הקצינים הגרמנים והאוסטרים נדבר עם בחור ערבי מרמלה, חברו לשרות ולסבל, ויחד ערקו מהשרות ויצאו ללכת ברגל הביתה. חודש וחצי נדדו דרך מדבריות סוריה והרי חורן, יחפים ולבושי קרעים, מתחבאים ביום במערות ובנקיקי סלעים ועושים דרכם בלילה "לפי הכוכבים" תוך סכנות רבות' ופה ושם נתקלו גם בכנופיות של "המרד במדבר" ונחשדו בריגול, אך חזותם העלובה העידה עליהם כי אמת בפיהם ואינם אלא "פראר" (עריקים) מסכנים ורעבים, וסוף-סוף הגיעו ליפו.
אחרי כן בא גירוש התושבים מיפו ותל-אביב, לפני פסח תרע"ז, וספקטור ואמו הזקנה ואשתו ותינוקם יצאו עם הגולים לפתח-תקוה ואח"כ ליבנאל, שם מצא עבודה; ופעמים רבות הוכרח להתחבא ימים ולילות מפני החיפושים אחרי "פראר" ואח"כ בעת החיפושים והמאסרים לרגל גילוי מחתרת "נילי".
אחרי תום המלחמה חזר עם משפחתו ועם יתר הגולים לתל-אביב ולעבודה בתור פועל. ב-1920 התגייס למשטרה הארצישראלית וכשנוסדה ב-1921 המשטרה העירונית האוטונומית של תל-אביב הועבר אליה עם שלשה שוטרים אחרים (הסרג'נט נחום רפופורט, יצחק קצנלבוגן, משה שרמייסטר ) כגרעין של שוטרים מאומנים,קיבל דרגת לנסקורפורל ואח"כ קורפורל וסרג'ט במדור לחקירת פשעים, ואף השתלם בענף-שרות זה בבית-הספר הממשלתי לשוטרים בירושלים וכשפרש חיים אלפרין בסוף 1926 מתפקידו כמפקד המשטרה העירונית, נתמנה הוא במקומו.
כחבר ה"הגנה" נשלח בראשית מהומות 1936 לשמירה בגוש תל מונד, והוא משער שהודות לפגישתו המקרית עם ידידו הותיק עארף עבדול ראזק הנודע מכפר טייבה וחידוש הידידות ביניהם שרר שקט יחסי בגוש כל זמן היותו שם בשרות.
בקיץ 1937 נתקבל לעבודה בחברת החשמל בתל-אביב, ובתקופת בנית תחנת-הכח "רידינג" שימש שם בשרות בטחון כקורפורל-נוטרים וסגן מפקח על השמירה, ומאז נשאר עובד קבוע בחברת החשמל.
צאצאיו: יעקב (עבד בתע"ש במחתרת ה"הגנה" בתקופת השלטון הבריטי וממשיך בתפקיד דומה בשרות צה"ל), עמנואל (השתתף במלחמת העולם כמתנדב בצבא הבריטי ובדרגת סרן בצה"ל במלחמת השחרור, וכעת עובד בחברת החשמל), רחל אשת דוד בלקין (קצין בחיל השריון בנגב במלחמת השחרור, וכעת עובד בחברת החשמל).
ד"ר עזריאל איזנברג
נולד דוברוויצה, פלך וואהלין (רוסיה), ו' אלול תרס"ג (7.10.1903).
לאביו אליעזר ולאמו מינדל בת משה בר שפעטריק .
קבל חינוך מסורתי בחדר, וכללי: מורה פרטי, בית הספר תחכמוני, בית המדרש למורים היהודי בניו-יורק, מכללת ניו-יורק ומכללת קולומביה בניו-יורק, וקיבל התוארים Ph. D., B.S.
היה מנהל בתי ספר דתיים בניו-יורק ופילדלפיה (1922-25); מנהל מחלקת הידיעות של משרד החנוך היהודי בניו-יורק (1928); מנהל משרד החנוך היהודי בסינסינאטי (1935-40); מנהל משרד החנוך היהודי בקליבלנד (1940-45); מנהל המועצה לחנוך יהודי בקולדז גרץ בפילדלפיה (1946-49) פעיל בעבודה הציונית של הציונים הכלליים, ארגן את הגליל הציוני "אוהיו" בארצות הברית, פעיל במגבית היהודית המאוחדת, קרן הקימת לישראל, ההסתדרות