אופן פעיל בעיבוד חוק הפצויים האישיים לטובת קרבנות הנאצים. היה אחד משלושת הדירקטורים של ה"צענטראל-ראט דער יודן אין דויטשלאנד" (מועצה עליונה של היהודים בגרמניה) באותו זמן היה גם מנהל מחלקת החוץ של הועד היהודי המרכזי וקיים את הקשרים עם חיל הכבוש האמריקאי ע"י הגנרל ל.ז. קליי ומחליפו מק-לוי . היה בקשר הדוק עם ה"אונררא" וה"אירו" ובעיקר עם "הדזשוינט" וכמו-כן עם הועדים לעניני היהודים בחיל הכיבוש האמריקאי ראביי ברנשטיין, השופט לבנטל, פרופ' ס. הייבר מיור היימן וצ'פליין ברוש . בשנת 1947 היה ממקשרי ועדת החקירה של האומות המאוחדות והופיע כדובר ועד ראשי, במינכן ובמחנות העקורים שארית הפליטה שליחות שהוטלה בגרמניה עליו מטעם המוסדות של שארית הפליטה.
במלחמת העצמאות היה ממארגני המגביות : "מגבית הבטחון" ו"מס עם לוחם" שהכניסו סכומים ניכרים. היה פעיל בגיוס מגרמניה 17 אלף צעירים ל"צהל".
בתור יושב ראש הפידירציה הציונית היה פעיל בכל המפעלים לטובת הארץ, בקשר הדוק עם שליחי הסוכנות היהודית והקונסוליה הישראלית, בגרמניה השתתף באופן פעיל בעבודת "הבריחה" וממארגני "יציאת האניה אירופה 1947". היה האחראי למחלקת המשפטים של הועד המרכזי שמלא תפקיד חשוב בגלוי פושעי מלחמה נאציים ומשמידי יהודים, ובית המשפט של הועד המרכזי שתפקידו העיקרי היה לגלות ולהעמיד לדין את הפושעים היהודיים מ"הקפאס" בשנת 1950 התחיל לחסל את המחנות, להעביר את רכוש המחנות למחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית בירושלים - בעקבות החיסול עלו ארצה יותר ממאה ושישים אלף יהודים.
בתום העבודה שהוטלה עליו עלה במרץ 1951, ארצה. עובד בשעה זו באיחוד העולמי - פועלי-ציון צ.ס. - התאחדות. פעיל במפלגת פועלי ארץ ישראל ומרצה מטעם מחלקת ההסברה של "מפא"י".
בנו: דני.
חיים דב שחר (שוארץ)
נולד בסקוריאן (בסרביה) בז' באדר תרנ"א (1891). לאביו ברוך משה שוארץ ולאמו מרים חנה בת משה פלטניק. קבל את חנוכו הראשון בחדר, ועשה חיל רב בלמודים.
את ראשית השכלתו הכללית קבל בעירתו מפי מורים פרטיים ובשנת 1910 נסע לורשה להשתלמות והרחבת ידיעותיו.
עוד בהיותו נער החל למשוך בשבט סופרים. פרסומו הספרותי הראשון ראה אור בעתונו היומי של י. ח. טביוב "החבר". כמו כן פרסם ספורים, שירים וחידות בעתוני הילדים "הפרחים", "הירדן" ו"החיים והטבע".
אך בעבודה ספרותית בלבד לא הסתפק. הוא טפל וארגן בגבולות עירו עבודה תרבותית וציונית. יסד אגודה בשם "פרחי התחיה" בה ארגן את הנוער והילדים.
כל הפעולות שבה : טיולים, הרצאות, וכוחים ומחזות היו על נושאים עבריים ובעברית. כמועדון ראשון של האגודה שימש ביתו. הוריו שרחשו יראת כבוד לוכוחים ודיונים בעניני הוראה וציונות בשפת הקודש. העמידו בשמחה את ביתם לרשות האגודה. אגודה זו שימשה בית ועד לכל חובבי השפה ונאמני התרבות העברית.
בשנת תרע"ד (1914) הגשים את חלום חייו ועלה לארץ, נתקבל כתלמיד בבית המדרש למורים בירושלים, ועם סימו אותו נתמנה למורה.
לאחר תקופה קצרה של עבודה נלהבת ומסורה בהוראה, עבר לכהן כמזכיר מחלקת החנוך של ההנהלה הציונית. הוא היה הרוח החיה בכל העבודה מרובת הענפים הזאת, ובתפקיד זה שימש עד יומו האחרון.
אם כי לא נשאר קשור אל לילדים בתוך כתלי בית הספר, הרי שהמשיך בקשר אתם והקדיש להם את מיטב כשרונותיו.
בימי מלחמת העולם הראשונה יסד הוצאת ספרים "משתלה" שהוציאה ספורים לילדים ולבני הנעורים (ירושלים - תרע"ו).
נשא לאשה את דבורה בת חוה שרה ועקיבא אריה ויס , מיסד העיר תל-אביב (ראה כרך א', עמוד 442).
עיקר אהבתו לילדים התבטאה בהוצאת לוח לילדים בשם "החבר" בו רצה לתת חבר טוב מועיל ונעים לילד. היתה זו מעין אנציקלופדיה מהלכת קטנה שהחמר שבה קובץ וכונס ממקורות רבים עבריים ברובם וגם לועזיים, שעבדו והודגשו לילד בכלי יפה מלא תוכן מועיל. את המקום המרכזי בלוח תופסת ארץ ישראל על כל המתהוה בה. מלבד הידיעות על ארצנו מובא בלוח אוצר שלם של דברי תורה וחכמה, פתגמים ומכתמים, שירי עם וקטעי ספרות. כך נעשה "החבר" ללוח עם ספרותי, שכל קורא ימצא בו ענין רב והתלמיד העברי ראה בו ספר וחבר נאמן.
הילדים נקשרו אל "החבר" על ידי תחרויות שונות שארגן ובהן: שליחות אלבומי פרחים וחרקים מיובשים לילדי חוץ לארץ, למען יעמדו מקרוב על טבע ארצנו וסגולותיה. תחרויות בציור, בפתרון חידות, עבודות יד, רשום, ידיעת המולדת וכתיבת חבורים על נושאים