- המיכנית והחימית - שנעשו ע"י ההגנה בתנאי מחתרת מיצרים ודלות אמצעים בתכנון ההגנה על הישוב - ראשיתה - פרימיטיבית ביותר. אולם אח"כ עברו לשלבים מתקדמים יותר של תכנון ארצי כולל - שהושקעו בו עבודת מחשבה מאומצת של טובי החברים. תכנון שהתבסס על ניצול כל כוחות ההגנה לחטיבותיה : החי''ם (חיל המשמר). החי''ש (חיל השדה), הפלמ"ח, השרותים, המשמר האזרחי וכו'.
המשטרה הבריטית והאינטליג'נס הבריטי (בימי שלטון המנדט הבריטי) רשמו אותו ב"רשימה השחורה" שלהם, בתור הרביעי ל"ארבעת הגיסים" (משה שרת, אליהו גולומב, דב הוז ושאול מאירוב ). הפעילים ו"המסוכנים" ביותר...
שאול איננו הרפתקן - לא ביקש הרפתקאות. אך לא היתה הרפתקה בישוב ובעיקר בהגנה שלו - הדרושה לענין - שלא היה ונכון לה ומסוגל לה. הכל בפשטות. הוא קבע לו את דרכו שלו שהובילתו מהגמנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב לכנרת, ולפעולתו המבורכת בהגנה, בהתישבות, בפעולות מחתרת ובעיקר בעליה הבלתי ליגלית - מהארצות הסמוכות ומחו"ל, ובסיוע חיוני לצבא הגנה לישראל במלחמת שחרורנו.
הוציא לאור את הספר "עם דור ההגנה", פרשות ודמויות על תנועת ההגנה בישראל (צבא הגנה לישראל, הוצאת "מערכות", תשי"א).
בהקמת המדינה נתמנה לתת-שר, ראש משרד הבטחון.
הקים את משרד הבטחון, ויד לו בבחירת המעולים מבין פעילי ההגנה למפקדים בצה"ל.
מעורכי, יוזמי ופעילי הוצאת ספרי "תולדות ההגנה" (ב 5 כרכים).
שר החינוך בן-ציון דינור , מציין במיוחד בהקדמתו בספר "תולדות ההגנה" (כרך א', עמוד ח), את פעולתו של חבר המערכת שאול אביגור : ... נוסף על הכתיבה - הוא כתב את רובו המכריע של הספר החמשי קרא בעיון רב כל פרק ופרק והעיר עליו הערות הן לפרטים ולפרטי פרטים והן לתמונה הכללית.
כתב מאמרים רבים ב"דבר'', בחוברות וספרים (לזכר חברים שנפלו).
צאצאיו: רות. אברהם גור מאירוב (נהרג בסג'רה בימי מלחמת הקוממיות - ראה את הערך שלו להלן, בכרך זה).
שאול החליף את שם משפחתו - מ"מאירוב ל"אביגור" , על שם הבן - גור.
דוד פלדמן
נולד בעיר אקרמן (בסרביה) ב-10 בנובמבר 1888. לאביו בנימין (מצאצאי האדמו"ר אברהם פלדמן מעיר איזמוויל) אקספורטר לתבואות, ולאמו שרה רחל בת דוד סטמבול (מעיר איסטמבול).
למד בחדר, בגימנסיון, ומשחר נעוריו החלה לפעם בו רוח השירה והנגינה, חונן בקול אלט יפה, היה "משורר" אצל החזן ישראל סווט , אח"כ השתלם במוסיקה, בתיאוריה ופיתוח הקול אצל: פרופ' וואסילענקא, פרופ' קרוגלוב (אודסה) והמנצח דוד נובקובסקי (אודסה). השתלם בחזנות בבית הספר ובית המדרש לחזנות בצנסטחוב בהנהלת הקומפוזיטור הידוע אברהם בער בי רענבוים (יצירותיו מושרים בבתי הכנסת).
בגיל 19 התפרסם בקולו היפה קול טינור לירי דרמטי ונתקבל כחזן בבית הכנסת "עדת ישורון" בורשה, במקום שכיהן מלפניו החזן העולמי הנודע ראזומני (שעבר לאודסה). משם נקרא לאודסה, לבית הכנסת של הקצבים ("העקערס" שוהל).
היה משתתף בקביעות במסיבות "עונג שבת" באודיסה בבית הכנסת "יבנה", שהיה בית ועד לחכמים כגון: הסבא מנדלי מוכר ספרים, מ.מ. אוסישקין, שאול צרניחובסקי, ח. רבניצקי, פרופ' יוסף קלויזנר, החזן פנקס מינקובסקי ועוד.
מאודסה נקרא לעיר ניקאלאיעוו במקום שהתפלל בטמפיל הכורלי בלוית מקהלתו של המנצח והקומפוזיטור בצלאל ברון. נשא לאשה את רבקה בת שלמה זלמן אלטהיים. אחרי המהפכה הבולשבית, נקרא לעיר צרנוביץ לכהן כחזן ראשי במשך 23 שנים רצופות.
ב-1939 עם פרוץ מלחמת העולם השניה, עברו עליו שבעת מדורי גיהנום בימי הכיבוש הנאצי. במשך כמה שנים היה עצור בגיטו בצרנוביץ ותוך כדי תלאות, נדודים ובדרכי סתר וניסים ממש נמלט מצפרני הנץ הנאצי והגיע לא"י, בשנת 1944.
ערך מסעי תפלות וקונצרטים בכל ערי הארץ וכן הופיע בשידורי "קול ירושלים" ורכש לו מעריצים רבים.
נתקבל כחזן בבית הכנסת המרכזי בצפון ת''א.
בשנת 1951 נסע לאמריקה והופיע בערים כחזן ובשורת קונצרטים. - העתונות שם גמרה עליו את ההלל, מני אז הוא מופיע בשידורי "קול ישראל" ונחשב כאחד מטובי החזנים בארץ.
בעל קול יפה ושולט שליטה גמורה בנוסחאות התפלה