מפעילי החברים שהקימו את בית הכנסת המרכזי בשכונה, ומשמש יו"ר הנהלת בית הכנסת.
יותר משש עשרה שנה עסק באכספידיציה.
בשנת 1933 פתח בית חרושת לתעשית תיבות לתפוחי זהב והעסיק בו 35 איש.
עם פרוץ המלחמה העולמית השניה, כשלא היה צורך בתיבות, נסגר בית החרושת ועבר לעסוק במסחר המנופקטורה.
חבר הועד הפועל הארצי של "התאחדות בני הישוב, בא"י'', ויו''ר הנהלת הסניף בשכונת מונטיפיורי.
בנותיו: יעל אשת נתן הורביץ (רב סרן בצ.ה.ל.), כרמלה (פקידה בממשלה).
ישראל אפשטיין ("גונדר אביאל")
נולד בט" באב תרע"ד (25.7.1914) בוילנא.
לאביו זאב ולאמו גוטה בת ליב ויטקין. למד בגימנסיה, היה פעיל בגדוד הצופים שלה והגיע בו לדרגת מפקד. בו בזמן פעל גם באגודת-הנוער הלאומית "השחר", שהצטרפה כולה ל"ברית טרומ פלדור" כשנוסדה, והוא מילא בה תפקידים שונים והגיע לדרגת מפקד קן בית"ר וילנא ואח"כ מפקד בית"ר בכל גליל וילנא.
ב 1935 נתמנה לקצין נציבות בית"ר לפולין ולשם כך עבר לוארשה, ניהל בנציבות את מחלקת התרבות והחינוך ופעל למען האדרת ידיעתם של הבית"רים בשפה העברית וברוח ישראל ובציונות בכלל.
בסוף 1936 שוחרר לפי בקשתו מתפקידו המרכזי וחזר לוילנא לגמור לימודיו בסמינריון למורים "תרבות", גמר והוסמך למורה.
בראשית 1939, כשנתמנה מנחם בגין לנציב בית''ר בפולין, הזמין את ישראל אפשטיין לחזור לוארשה ומינה אותו שוב לקצין הנציבות ולמזכירה הראשי. כמחנך וכאיש התרבות העברית פעל למענה גם בתפקידו זה, כתב חוברות רבות להרבות דעת בין החברים, וביחוד זכורות חוברותיו המיוחדות בסדרת "חגים ומועדים." כשפרצה מלחמת העולם ב-1939 והגרמנים התקרבו לוארשה, נמלט קודם כל הביתה, לוילנא, ואח"כ יצא לדרך נדודים רבת סכנות בכיוון דרומה, כלפי ארץישראל, והגיע ללבוב. שם נפגש עם יתר קציני הנציבות והשתתף במאמצים לפרוץ דרך לעליה ארצה בשיירות שיצאו לשם כך מפולין לרומניה. אך הדרכים ליציאה בגבול ההיא נחסמו לרגל המלחמה וישראל חזר לוילנא, שסופחה לליטא והוצאה מכלל שטחי המלחמה, והיה ממארגני העברתם של הבית"רים משטחי הכיבוש שבפולין לליטא ומשם לארץ-ישראל בדרכי-העקיפין המע טות שנשארו פתוחות.
זמן מועט לפני פרוץ המלחמה הגרמנית גם על רוסיה, ב- 1941, יצא עם קבוצת בית"רים דרך רוסיה לטורקיה והגיע ארצה. כאן עבד בפלוגות הגיוס של בית"ר בראש פנה ובמקומות אחרים ואח"כ עבד בתלאביב כפועל בסלילת כבישים, ובסוף נתקבל בתור מורה בבית-ספר בפתח-תקוה. בשנות עבודתו המעטות בארץ פעל בתור מדריך בנוער בית"ר, קצין נציבות בית"ר בארץ, עורך בטאון המפקדים "המדריך" ובתקופת עבודתו בסלילת כבישי תל-אביב שימש כאן גם כמפקד קן בית"ר. בעבודתו בתור מורה התמסר ליעודו החי נוכי, שראה גם בו שרות לאומי ממדרגה ראשונה, הוא גם נתחבב על תלמידיו וזכה להוקרתם בסגולותיו האישיות והשפיע עליהם בדיבור שקט יותר מאשר אחרים בגערות ובתקיפות. גם חבריו המורים וההורים חיבבוהו.
חבר ספר "הגזע העברי" (בהוצאת שלטון בית"ר, תש"ד).
בו בזמן היה פעיל בסתר בארגון הצבאי הלאומי, ואף כי רבים ידעו על חברותו בבית"ר, הצליח להסוות יפה את שייכותו למחתרת אצ"ל במלאותו כל חובה של אזרח ציוני מהשורה ובנימוסיותו השקטה והצנועה, שלקח בה גם לבות יריבים-לדעה.
באצ"ל גמר קורס למפקדים ונקרא בכינוי המחתרתי "גונדר אביאל". מילא בארגון תפקידים חשובים, במשך תקופה מסוימת היה מזכיר ראשי של המטה, ערך את עתונה הבלתי-ליגאלי "חרות", ובתקופת הסתתרותו של המפקד הראשי מנחם בגין מפני השלטונות הבריטיים אי-שם בפרדסי פתח-תקוה (ראה כרך ה', עמוד 2080), והוא ישראל אפשטיין , אז מורה בפתח-תקוה, היה הוא אחד מהמעטים שידעו את מקום מחבואו של בגין ומהמקשרים בינו ובין הארגון בהנהגת פעולותיו.
בסוף 1946 נשלח למלא תפקיד חשוב בהנהגת פעולות הארגון באירופה לליכוד כוחות שארית הפליטה ולהכינם לקראת המאבק על פתיחת שערי הארץ לפליטי החרב והכבשנים ולמלחמה לשחרור הארץ. בדרכו זו עמד להתראות גם עם אמו ואחיו ואחותו ששרדו מההשמדה (אביו נספח עם יהודי וילנא בפונארי, אחיו נמלט לרוסיה, ואמו ואחותו נשארו בשטח הכיבוש, ואחרימיגור היטלר נפגשו כל שרידי המשפחה במחנה עקו רים בגרמניה). זמן מועט אחרי הגיעו לרומא פיצצו שם אנשי אצ"ל את הצירות הבריטית, והמשטרה האי