תרס''ו (1906) מינוהו לדוצנט (מרצה מן המנין), כי לקבלת משרת פרופסור היה צריך לצרף לבקשתו תעודתטבילה מאיזו כנסיה נוצרית כל-שהיא (או תעודת קבלה לדת מחמד או בודהא), ותעודה כזאת לא השתדל להשיג... בכהונתו זו התמיד עשר שנים, אף כי בידיעותיו עלה על הפרופסורים מן המנין, ורק ב-1918, אחרי המהפכה וביטול ההגבלות על היהודים נתמנה לפרופסור ממש באוניברסיטת אודיסה. אך במשטר החדש אמנם יכול היה להתקיים , לעבוד, אבל לא לחיות כחפצו, השתדל והצליח לצאת מרוסיה ועבר לברלין. שם עבד זמן מה במחיצתו של פרופ' אלברט איינשטיין, ובכרכים י"ח-כא של "התקופה" פרסם את ספרו על תורת היחסות של איינשטיין, שהיה ההסבר העברי הראשון בנדון זה, וגם מפעל חלוצי בהתאמת הלשון העברית לביטוי גמיש ודייקני במדעים המדויקים. על חיבורו זה קיבל מכתב-תודה מאת איינשטיין וגם אח"כ היו מחליפים מכתבים ביניהם.
ב-1925 עלה לארץ ונתקבל למורה בבית-הספר הטכני "מונטיפיורי" בתל-אביב, בו לימד מתימטיקה גבוהה, פיסיקה עליונה, חשמל, רדיו וצילום בדרגה גבוהה. להצעת ביאליק הוזמן להיות חבר בועד הלשון ותרם הרבה מידיעותיו בשפה ובמקצועות ליצירת מונחים טכניים, ויחד עם ביאליק, טישלר ונ. שיפריס חיבר את המלון למונחים טכניים שהוציא ועד הלשון. להצעת ביאליק תרגם את ספרו של המלומד פואנקארה "המדע וההיפותיזה". פרסם מאמרים על נושאים טכניים ובמדעים אחרים בעתונות המקצועית.
חיבר את הספרים "תולדות אבות המדעים המדויקים" (מתאלס עד ארכימדס), "אסטרונומיה כדורית", "תורת היחסות ותולדות איינשטיין", "אסטרונומיה" ועוד, אך לא זכה לראותם מודפסים.
בשנותיו האחרונות היה תשוש מחמת זקנה וחולני, אך הוסיף לעבוד בשרות המדעים בעברית ושלשה ימים לפני מותו עוד השתתף בהתקנת המלון הטכני לשימוש.
נפטר בתל-אביב, כ"ז אייר תרצ"ז (8.5.37) ונקבר בבית העלמין הישן.
פרופ' אליעזר ליפא סוקניק
נולד בי"ז באב תרמ"ט (אוגוסט 1889) בביאליסטוק שבפולין לאביו משה (בעל מלאכה) ולאמו נחמה בת חיים סוביל. למד בחדרים ובישיבות לומז'ה וסלובודקה. בבחרותו פנה להשכלה ולציונות סוציאליסטית והיה מפעילי "פועלי ציון".
ב-1912 עלה לארץ ונכנס ללמוד בבית-המדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים. בעת "מלחמת השפות" היה מראשי המארגנים את שביתת תלמידי הסמינר, שהשתלבה במלחמת הישוב הלאומי נגד מגמת הגרמניזציה של חברת "עזרה", ויחד עם מוריו וחבריו עבר לסמינר העברי שנוסד במקום זה של "עזרה" שנסגר, - וב-1914 הוסמך למורה ובשנות מלחמת העולם שימש בהוראה. עוד בתקופת ראשית לימודו בסמינר גילה התענינות מיוחדת בעתיקות הארץ, ומשלא מצא ספרות ארכיאולוגית מספקת ב"ביתהספרים הלאומי" (בממדיו המוגבלים בימים ההם), פנה אל הארכיאולוגים בבתי-האולפנא של הפרנציסקנים, הדומיניקנים, הלטינים והיוונים, ואנשי המדע שבהם הוקירו את שאיפתו של הצעיר היהודי להוסיף דעת בעתיקות הארץ הקדושה ונתנו לו גישה לאוצרות ספריהם ומגילותיהם העתיקות, ואף הסבירו לו את דעותיהם בבעיות ארכיאולוגיות. וכן היה יוצא לטיולים ארכיאולוגיים בסביבות ירושלים בהדרכת מורו ח. א. זוטא, ואף יתר אנשי-המחקר היהודיים שבירושלים קירבוהו ושיתפוהו בעיוניהם. באותו הזמן עזר לי. ח. ברנר בתרגום הספר "היהודים בזמן הזה" של ד"ר א. רופין לעברית. בתקופת עבודתו בתור מורה נבחר למרכז המורים, וזמן-מה היה חבר מרכז המכבי ועורך בטאונו.
אחרי כניסת הצבא הבריטי לדרום הארץ התנדב לגדוד העברי הארצישראלי והיה מפעילי התעמולה להתנדבות, ומשהסתדרו החיים בישוב אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמנה למזכיר מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית, שהחזיקה וניהלה אז את רשת בתיהספר העבריים בארץ, - ובו בזמן הוסיף להתענין בארכיאולוגיה.
נשא לאשה את חסיה בת דבורה ומתתיהו פיינסוד. (ראה את הערך שלה בכרך זה, בעמוד 2672).
יצא להשתלם בארכיאולוגיה באוניברסיטת ברלין וכשחזר ארצה הוסיף ללמוד מקצוע זה בבית-הספר של מיסדר הדומיניקנים בירושלים לידיעת הארץ הקדושה. משנפתחה האוניברסיטה העברית בשנת 1925 נתמנה בה לעובד מדעי בתפקיד ארכיאולוג-שדה. נבחר לחברמחקר של בית-הספר האמריקאי למדעי המזרח וב-1926 קיבל תואר ד"ר ב"דרופסי קולג'" אשר בפילאדלפיה שבארה"ב. ב-1935 הועלה באוניברסיטה העברית לדרגת מרצה וב-1938 לדרגת פרופסור. חינך דור של ארכיאולוגים הממשיכים את פעלו. דרש כל הזמן ליסד ליד האוניברסיטה בית-נכאת לעתיקות היהודים, וכשהוקם