רו ב"עברי אנכי" של ברוך ווערקער שיצא אז בברודי. שמע כשרונותיו היוצאים מגור הרגיל הגיע לאזני שר הפלך הפלוצקאי הבארון ווראנגל , וזה הציע לאביו, בצורה שלא ניתנה לדחיה אדיבה, שיספק לו מורים להכינו לגימנסיה, באשר אסור לאזרח הגון ונאמן לגזול מהצבור כשרון נדיר כזה שנולד בביתו וחובה להכשירו שיהיה לתועלת הרבים... אך אביו, עם כל היותו נוטה להשכלה, לא היה בו כל חשק למסור את בנו להכנה לשרות הגויים, וכך אירע שבהיות הנער סמוך לבחינות הכניסה לגימנסיה "ברח" מהבית ("מאימת הבחינות", כפי שהתנצל האב בצער מעושה לפני שר-הפלך) ולמד אצל קרובו הרב בסומפולנה, אח"כ אצל קרוב ר'ישכר דוב הרב בלוביץ', וזמן-מה למד גם אצל הרב ישראל יהושע טרונק בקוטנה, שהיה מגדולי התורה המפורסמים בימים ההם.
בלימודים אלה הגיע למדרגה גבוהה והעלה על הכתב חידושי תורה על סוגיות בש"ס וקונטרס מונוגרפי בשם "חושן המשפט" לתולדות דרכי המשפט והשופטים בישראל על פי המקורות שבמרחבי הספרות התלמודית ובתוספת הערות והארות מחקריות. בו בזמן היה קורא גם בספרות העברית החדשה (לא בפרהסיה, שלא להרגיז את הסביבה האדוקה והקנאית) ואף החל כותב את תגובותיו והגיגיו בעניניה, ובגיל 17 כבר פרסם ב"הקול" של רדקינזון את מאמרו "במה מדליקין ?" בקורת תקיפה על הספר "חטאות נעורים" של מ. ל. לילינבלום. העתונים העברים המכובדים ביותר באותה תקופה היו "המגיד" (שיצא בעיירה ליק שבפרוסיה, כדי להפטר ממרות הצנזורה המוקדמת של המשטר הצארי ונשלח אל מעבר לגבול הסמוך לפולין וליתר חלקי רוסיה) ו"הצפירה" שיצא בווארשה. העלם נחום סוקו לוב ניסה איפוא את יכלתו בשליחת כתבות לשני העתונים הללו. מכתבו הראשון נפסל על-ידי ח. ז. סלונימסקי עורך "הצפירה", אך השני - כתבה על ענינים מקומיים מפלוצק - נתקבל ופורסם בדפוס בשנת תרל"ז, ומאז היו עמודי "הצפירה" פתוחים לפניו לרווחה.
באותה שנה, בהיותו בן 18, השיאוהו הוריו אשה (כמנהג המשפחות הנכבדות ביהודי פולין בימים ההם) את רבקה מנוחה בת ר' יצחק הירש סגל ממאקוב, ובהתאם למנהג היה סמוך על שלחן חותנו עד שימצא את דרכו להסתדר בחיי המעשה, שם הוסיף ללמוד תורה ולהחליף דעות בספרות התלמודית עם הרב ועם אברכים למדנים בבית המדרש ובו בזמן היה כותב לעתים תדירות ב"הצפירה" מאמרים, פיליטונים, תיאורים - מהגיגי עצמו ועיבודים חפשיים מלועזית להעשרת ידיעות הקוראים העברים בנעשה בעולם הגדול, ובו בזמן הוסיף להשתלם בשפות המערב ובספרותן. התחיל לחבר גם ספרים, ובתרל"ח, בהיותו אברך בן 19, כבר הופיע ספרו הראשון "מצוקי ארץ", תרגום מעובד של ספר גיאוגרפיה, שבהתאם למהלכו הכללי לפי סידור החומר המקובל בעולם היה הרבה יותר נוח לקריאה ולתפיסה מספרי הגיאוגרפיה הנמלצים "שבילי עולם" של תקופת ה"השכלה".
משהגיע זמנו להיגמל משלחן חותנו ו"לפרנס אשה וילדים" שלח ידו במסחר בצמר גפן, ולרגל מסחרו עבר בכל רחבי רוסיה הגדולה, ועד באקו הגיע. במסחר הפסיד חלק ניכר של הון הנדוניה.
רשמי מסעו היפים ששלח ל"הצפירה" הוסיפו קוראים ואוהדים לעתון ובשנת תרל"ט הזמינהו העורך חז"ס לעוזר קבוע בשכר, וכך נתגלה כי בכתיבה צפוי לו עתיד גדול יותר מאשר במקח וממכר. הוא התחיל לכתוב בסגנון המליצי שעבר בירושה מתקופת ה"השכלה", אך להגשת העולם הגדול לאיש העיירה הפולנית, בעל השכלה בינונית בתורה, היה סגנון זה מצומצם מדי ומסורבל מדי, ולפיכך עבר במהרה לסגנון שיצר לעצמו על יסוד האוצר הלשוני של "יודע ספר" בינוני, היינו עברית עממית, חסידית ובית-מדרשית, מתובלת במלות לועזיות הכרחיות. בשפה זו כתב מאמרים ופיליטונים, בקורת ומחקרים, דברי-מדע פופולריים ותיאורי נוף ואנשים מכל קצות תבל, דברים שתרגם ועיבד מתוך ספרים ועתונים לועזיים בהתאמה מוצלחת לטעמו ולתפיסתו של היהודי הפולני הקורא עברית" הוא מצא את "הטון הנכון" בתוכן ובצורה, שהודות לו נעשה העתון העברי מצרך "שוה לכל נפש", מאלף ומשעשע ונוח לקריאה, וכך כבש את לב הקוראים.
בשנת תר"מ התישב בקביעות בווארשה, נתקבל בחבורת הסופרים כאחד משלהם אף כי היה עדיין אברך צעיר למדי, החל תופס מקום בחיי הצבור ובמשך הזמן רכש לו עמדה בין חשובי הקהלת. מראשית עבודתו הקבועה ב"הצפירה" פרסם בו שתי סקירות שבועיות: "הצופה לבית ישראל" על הנעשה בעולם היהודי ו"דברי הימים" על המדיניות בעולם הגדול, ואחר כך הוסיף את הפיליטון השבועי "משבת לשבת" בחתימת