שפורסמה עד עתה, היתה סידור כתביו ומאמרותיו של הרב קוק במחשבה הישראלית בכרכי "אורות הקודש". עשרים שנה התמסר ר' דוד לעבודה זו, תוך היטהרות גופנית ונפשית יום-יום לפני גישתו לעבודה, התעמק בדברי הרב, ובכושר-הרצאתו המדעי מהתעסקותו לפנים בספרי הפילוסופיה צר את צורתם הדיאלקטית בכתב לשיטה שלמה וכוללת, מחולקת לשערים, למאמרות, לסדרים ולפרקים, ובכך פתח לרבים שבילים להכרת התורה האלוהית של הרב הגדול.
צאצאיו: צפיה אשת אלוף משנה רבי שלמה גורן (גורונצ'יק) הרב הראשי לצה"ל (ראה כרך ג', עמ' 1482); הרב שאר-ישוב כהן (ראה את הערך שלו בכרך זה, בעמוד 2653).
פרופ ד"ר מד. יהושע פישל שניאורסון
נולד ו' תמוז תרנ"ה (26.6.1895) בקאמיניץ-פודולסק שברוסיה (אוקראינה).
לאביו הרב שניאור זלמן (היה בסוף שנותיו רב בהומיל נפטר ביום כ"ג אדר תרפ"ח-15.3.28) ולאמו הרבנית גיטל לבית בריטמן, והינו דור השביעי לרבי שניאור זלמן מליאדי, בעל ה"תניא" ואבי שושלת האדמורים של בית חב"ד (ראה את הספר "תולדות משפחת הרב מלאדי מאת מ.ש. סלונים). למד בחדרים ובישיבה, ובן 16 הוסמך להוראת איסור והיתר (רבנות), גמר כ"אקסטרן" גימנסיה רוסית בהומיל, למד רפואה באוניברסיטת ברלין, אחר כך עמד בבחינות וקיבל תואר דוקטור מדיצין באקדמיה הרפואית הצבאית בפטרוגרד, שם נעשה אסיסטנט לפרופיסור ביכטירוב, שהיה מגדולי הפסיכיאטרים ברוסיה.
ב-1920 נתמנה לפרופיסור באוניברסיטת קיוב, יסד שם פקולטה לפדגוגיה רפואית ונבחר לדיקאן שלה, וכן יסד וניהל שם תחנה פסיכו-היגיינית מטעם האוניברסיטה. ערך שם רבעון עברי "קדימה" מוקדש לפסיכולוגיה ולפילוסופיה של הריליגיה, פירסם ספרים מקוריים בפסיכולוגיה ובפסיכופתולוגיה של הילד. ספרו "הפסיכולוגיה האינטימית של הילד" (2 חלקים) יצא שם ברוסית (ובתקופה מאוחרת יותר בגרמנית ובחלקה בעברית ובאידיש), וכן ספרו "התקופה הקטסטרופאלית והדור הגדל" שחיבר בזמנים ההם ברוסית, יצא אח"כ באידית ובגרמנית, ובחלקו בעברית.
ב-1921 יצא לפולין, יסד וניהל בורשה תחנה פסיכוהיגיינית לילדים והשתתף בירחון הפדגוגי הפסיכולוגי "תרבות", הוציא מחקרים (בעברית ובאידית) בפדגוגיה רפואית.
ב-1922 עבר לברלין, יסד שם על יד הקהילה היהודית תחנה פסיכו-היגיינית לילדים, הוציא יחד עם הפרופ' דוד קויגן ופרופ' הילקר רבעון לסוציולוגיה ופילוסופיה של התרבות בשם "עטאס", שם הוציא בגרמנית (ובת קופות מאוחרות יותר גם בעברית, באידית ובאנגלית) את ספרו "הדרך אל האדם" (יסודות "מדע-האדם הפסיכולוגי" ותורת העצבנות), וכן את הספר "דרכים חדשות בפסיכולוגיה הסוציאלית" (יצא אחר כך בחלקו גם בעברית ואידית).
באותן השנים הוציא את הרומן ההיסטורי "חיים גראביצר" (4 חלקים) באידית, ואחר כך בעברית (החלק הראשון יצא גם בגרמנית בהוצאת "שוקן". בתקופת היותו בברלין (1922-24) נתפרסם בשלשה כיוונים: א) כיוצר שיטה חדשה בפסיכולוגיה בשם "מדע אדם פסיכולוגי", ששינה אחר כך את שמו ל-"פסיכולוגיה אינטימית". שיטה זו התבססה בספר האמור "הדרך אל האדם" ובשאר ספרים. ב) כמספר (בלטריסט) יהודי מקורי ("חיים גראביצר", שיצא לו מוניטין בכל תפוצות ישראל)- ג) כחלוץ הפדגוגיה הרפואית היהודית לילדים פרובלמתיים (ייסוד תחנות במרכזים שונים, פירסום מחקרי יסוד במקצוע זה באידית ובעברית).
ב-1927 יצא לאמריקה, יסד גם שם תחנה פסיכוהיגיינית לילדים והיה מרצה לפסיכולוגיה בסמינריון למורים, הוציא רבעון באידית בשם "מענטש-וויססנשאפט", פירסם באנגלית את ספרו הנ"ל "הדרך אל האדם", מלבד מחקרים פסיכולוגיים שנתפרסמו ברבעונים לועזיים, וכן הוציא את שני הרומנים באידית "קאראהאד" ו"די אידישע נקמה".
ב-1933 חזר לורשה, יסד שם מחדש תחנה פסיכוהיגיינית על יד אגודת הבריאות "טאז", הוציא שם באידית את הספרים "פדגוגיה רפואית אינטימית", "הפסיכולוג יה של ישראל ועמים" (2 חלקים), ואת הרומן "גרענאדיר שטראסע".