עסק בהתחלה בהוראה, פקיד מחלקת העליה הממשלתית, קצין בקרת גבולות, ומשנת 1935 פתח משרד עורך-דין ועסק במקצועו בתל-אביב.
בשנת 1933 נשא לאשה את רעיה בת ישראל גורביץ (ראה את הערך שלו בכרך זה).
בימי שירותו כקצין במשטרת הגבול - א"י - מצרים (בקנטרה) בא בקשרי היכרות וידידות עם האמיר עבד-אללה. הוזמן על ידו לעבר הירדן והיה מבאי ביתו.
עזר לרבים להשיג רשיונות עליה לארץ. תירים רבים הציל מגזרת גירוש מהארץ והגיש עזרה לכל נצרך. היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות והתיחס בסבלנות אין קץ אפילו ללקוחותיו הטרדנים ביותר (בעניני עליה בלתי ליגלית). שנא את הפרסום. עשה הכל בפשטות טבעית ובכוונה טהורה לעזור לזולת.
היה חבר בנשיאות הארצית של התאחדות בעלי בתים, שופט בבית הדין לשכר דירה ברמת-גן, פעל במפלגת הסתדרות הציונים הכלליים, התאחדות בני הישוב בא"י, בבנאות החפשית וכו'.
כתב מאמרים בעתונות על נושאים תנ"כים, על בעיות העלית וחוקיה, בחירות למוסדות מקומיים וארגונם, עבר הירדן ושליטיה וכו'.
הרבה בהרצאות בתנ"ך ובמדעי הרוח, בבית הכנסת "ישורון" בירושלים היה מרצה לפני קהל גדול בחקר התנ"ך וכו'. היה מופיע בבית הכנסת בתפילה לפני העמוד, בשיחותיו עם רבנים ואדמו"רים היו מתפעלים מבקיאותו וחריפותו הרבה בעניני תורה. לאחר הרבה חליפות ותמורות שחלו בארצנו, הובאה לפניו הצעה שמשכה את לבו, בה ראה אפשרות רבה להרים את כבוד עמנו בתפוצות ולשפר את המצב הכלכלי בארץ.
לשם זה נסע בחדש אוגוסט 1949 לארצות הברית ביחד עם עורך דין אמריקאי ידוע, שנשלח לארץ מטעם חברת בעלי הון לפיתוח והשקעות, והזמינו לטוס ביחד לארצות הברית ולהגיש שם תזכירים ותכניות להשקעת הון בארץ לפי מיטב ידיעותיו ונסיונו הרב. למרות שבאותה שעה היה במצב בריאות רופף, לאחר מחלה קשה שעברה עליו, יצא לדרכו - מלא תקוות, אולם כאן פגע בו הגורל בכל אכזריותו. הוא נהרג יחד עם חברו הנ"ל בתאונת אוירונו בדרך מפריס לניו-יורק, ביום ה' חשון תש"י (28.10.1949) וגופתו הובאה לארץ ביום ז' כסלו תש"י (28.11.49) ונקבר בנחלת יצחק 1 (תל-אביב).
צאצאיו: אורה, יחזקאל.
הרב יוסף וילנצ'יק
נולד בשנת תרל"א (1871) בנוסובקה שבפלך צ'רניגוב ברוסיה.
לאביו דוד צבי (מחסידי חב"ד) ולאמו לאה דבורה. למד בחדרים עד גיל בר-מצוה ואח"כ בישיבת הומל עד שהוסמך לרבנות, בשנת תרמ"ט נשא לאשה אתחנה בלהה בת דוד צבי ולאה קסביץ. מתוך נטיה לעבודה חינוכית ברוח הדת והלאומיות ויתר על הסיכוי לכהונת רבנות והחל להורות ב"חדר מתוקן".
בפרעות שנת 1905 נהרס ביתו ומשנשארה המשפחה בחוסר כל יצא לבדו לאמריקה ועבד שנתים בתור מורה בניו-יורק. אך שאיפתו מנוער לציון לא נתנתהו להשתרש שם, ואחרי שחסך לו מעט כסף עלה משם ארצה לבדו בשנת תרס"ז ונתקבל למורה בתלמוד תורד, "שערי תורה" בנוה שלום שביפו, משנשתפר מצבו במקצת העלה לכאן את משפחתו מרוסיה, ומאז התמסר ביתר מרץ לחינוך דור נאמן לתורה ולמולדת וללאום. זמן-מה היה מורה בראשון לציון, אך את משפחתו השאיר ביפו והיה עושה את דרכו ברגל מיפו לראשון וחזרה, בתקופה מאוחרת יותר נתקבל למורה בבית-הספר תחכמוני, ואח"כ היה במשך שנים רבות מנהל בית הספר "תלמוד תורה לתימנים" בתל-אביב ופעל רבות לתיאום בין שיטת ההוראה המקובלת בעדה ההיא מארץ מוצאה ובין השיטות והסדרים של החינוך החדיש, והצליח להעלות את בית הספר לרמה חינוכית נאה, תוך הבנה הדדית בינו ובין צבור ההורים ועסקני העדה מצד אחד ובין שלטונות החינוך העירוניים והמרכזיים מצד שני, וכן ארגן פעולות סעד לטובת תלמידים נצרכים.