בגיטו במחתרת כמורה עברית לילדים ובשעת חיסול הגיטו חטפוה הנאצים ויחד עם אלפי נשים יהודיות אחרות כלאוה במחנה עבודת כפייה בפרוסיה המזרחית ואחרי בא הצבא הסובייטי נמלטה ובדרך נדודים ארוכה, שנמשכה יותר משנה והיו בה גם תקופות של עבודת הוראה בקיבוצי נוער עולה, עלה בידה להגיע לחופי המולדת ולהיות חברה פעילה ב"ויצ"ו" ובחוג הנשים של אחי לשכת "ברקאי".
בתו: נחמה ז"ל.
אלכסנדר זייד
נולד בשנת תרמ"ו (1886) בכפר באלאגאנסק (ולפי מקור אחר בכפר זימה) שבפלך אירקוטסק בסיביר.
לאביו יצחק אליהו (איש וילנה, משכיל עברי וחובב ציון, שכתב שירים בעברית ואידית לביטוי עצמי ולא לפרסום ; בעקב עבירה על איזה חוק צארי נדון ב-1874 ל-25 שנות גלות בסיביר, ושם החזיק בית-מלאכה ליציקת מתכת ועשה פיתוחי ברונזה לכלי-נוי ולקישוטים, ביחוד לבנינים ולכלים לצרכי דת של הנוצרים, וכך חי בכפר בין מספר יהודים משוחררי צבא ניקולאי הראשון אחרי 25 שנות שרות, גרים ו"סובוטניקים'', היינו גויים "שומרי שבת" ומתיהדים-במקצת, מגורשים גם הם לסיביר באשמת סטיה מהאמונה הפראבוסלאבית הממלכתית) אמו היתה ממשפחת "סובוטניקים".
בהיותו בן שלש נרצחה אמו בידי אחד מפועלי אביו שבא לביתם לשדוד בהעדר האב, ואז עברה המשפחה לעיר אירקוטסק, שם המשיך האב במלאכתו והילד למד ב"חדר" יהודי ובבית-ספר עממי רוסי, ואמו החורגת גידלה אותו בחיבה ובמסירות כמו אם אמתית.
בהיותו בן 13 תמו שנות גלותו של אביו וחזר עם משפחתו לוילנה והחל מאמן את אלכסנדר במלאכתו, וכשמת האב אחרי כשנתים, נשאר על הנער בן ה-15 עול בית המלאכה ופרנסת המשפחה (האם השניה ושתי אחיות בכירות).
באותו הזמן הצטרף הנער לאגודה הציונית הסתמית "דגל ציון" שנוסדה בוילנה, ויחד עם החברים הפועלים המעטים השתתף ביסוד אגודה מיוחדת של פועלים ציוניים, ובהשפעת מיכאל הלפרין (ראה כרך א', עמ' 275), שבאו שמד. אחרי שנות פעילות סוערת ומסעירה בארץ-ישראל, קראו לאגודתם בשם "בני משה". ומשנוסדו אגודות דומות בערים אחרות ובהשתתפותו הפעילה של מיכאל הלפרין התכנסו לועידה במינסק, אגודה הוילנאית כבר גדלה עד כדי שליחת ארבעה צירים לועידה זו, ואז יסדו את המפלגה בשם "פועלי ציון" וגם האגודה הוילנאית, כסניף המפלגה נקראה מעתה בשם זה, ופתחה בפעילות ציונית וארגונית-פועלית כאיגוד מקצועי כאחת. אך מיכאל הלפרין שאף לגדולות מזו, לגייס נוער מהגולה להגשמת משאת נפשו הלוהטת בארץ-ישראל, ליצירת כח עברי לחדש חיי העם בארצו כקדם על יסודות הקיימת הסוציאלית וההתערות בחיי עמל בטבע ולשחרור הארץ בכח לשם יצירת מדינה ישראלית. את הגרעין הראשון אמר לאסוף בוילנה, ולשם כך בחר לו שלשים צעירים מבין החברים, שמצאם מוכשרים לכך מבחינת הכושר והאופי, והתמסר לחנכם ברוחו, - ואחד מהשלשים שנבחרו מתוך מאות החברים היה אלכסנדר זייד, ללילות שבת ושלפני ימי חופש מעבודה היה יוצא עם השלשים ללון ביער ולהכשירם ולחשלם בגוף ובנפש לקראת המשימה הגדולה. כאילו בנבואה גולל לפניהםב-1903! - את חזון העתיד, כשאנגליה תכבוש את ארץ-ישראל מצד מצרים ומחלקת נשק לבידואי מדבר הדרום להכינם לעזרתה לקראת הבאות, ואשר על כן צריך לקום בארץ גם נוער עברי, שיתישב גם הוא באזורי הגבול הדרומי ויעסוק בחקלאות, ובעיקר בגידול צאן ובקר" תוך השתחררות מחולשות התפנוקים של אנשי-עיר. בדיור, במזון ובלבוש, כדי שגם נוער עברי יהא מובן לקבל נשק ולפעול בו, וכן לקבל את השמירה במושבות, לבל יהיה בטחון הנפש והרכוש של היהודים תלוי בשבירת הערבים, העלולים בשעת חירום להפוך את נשקם נגד "בני חסותם"-שוכריהם, אם לא יקום כחמגן עברי לעומתם. בדמיונו הלוהט ובאישיותו הפלאית - בתוספת הוד יחוסו מזרע בית דוד לפי המקובל השפיע על שלשים הנערים לקבל עליהם את יעוד החיים שהתוה להם בארבעה סעיפים: צורות-חיים סוציאליסטיות, חיי קומונה, עבודה בחוות לאומיות ויצירת "לגיון העם". ועל הכל האיץ בהם להחיש את הכשרתם ועליתם, כי השעה דוחקת.
אלכסנדר זייד ציית לצו, ובגיל 17 עלה לארץבראשית שנת 1904. בהפסקת דרכו בוינה נזדמן לנשף המכבים והוצג לפני הרצל וחברי הועד הפועל הציוני. נסע יהודי יחידי באניה אוסטרית מטריאסט לאלכסנדריה, ומשם באניה אחרת עם יהודיה ושני ילדיה ליפו. כאן נעצר בחוף מחוסר דרכון, שיחד את השוטר בשעון הכסף שירש מאביו ובפרנקים האחרונים שנשארו בכיסו, שוחרר ונכנס בלי פרוטה לאכסניה ביפו, והיום יום ו'. תמורת שכר הלינה וסעודות השבת השאיר בעבוט לאכסנאי את מעיל הקיץ והמזווה הקטנה וביום א' יצא ברגל לראשון לציון. נתקבל לעבודה בסדנה לדוודים של היקב ולן בצריף מפויח ומזוהם שבו עבד ואח"כ