עבר "לדור" כל הקיץ בסוכת ענפי אקליפטוס שהתקין לעצמו. משנגמרה העבודה בסדנה נתקבל לעבודה שחורה ביקב והוכר כפועל חרוץ וזרח, ותוך עבודה מפרכת חסן מהוצאות המזון לצרכי הלבשה והוצאות הכרחיות אחרות, אחר-כך עבד בכרמים וכעגלון, והכל בשכר זעום בעד עבודה קשה.
בטיול עם חבר למושבה סמוכה נפגש בראשונה עם ערבים, שאחד זינק לקראתם בחרב שלופה, וכשכוננו לקראתו בלי מורך את נשקם שלהם, אקדח ופגיון, נפרד מהם בכבוד ובשלום. כאן שכרו פועלים אחדים דירה משותפת וכוננו כעין קומונה של אנשי העליה השניה, אך אפשרויות המחיה לפועלים עברים צומצמו, וכשנשאר אלכסנדר עם עוד פועל אחד בראשון לציון, עבר לפתח תקוה, שם היו אז כ-150 פועל, ואת המקום הכיר עוד מביקור קודם, כשנפגש שם בראשונה עם אהרן דוד גורדון ועם חיה שרה ויחזקאל חנקין , שהביא אתו לארץ ותק ונסיון של לוחם אמיץ מעת שארגן "פלוגה לוחמת" להתגוננות יהודית בפרעות הומל. כאן עבד כפועל חקלאי ויחד עם יחזקאל חנקין הצטרף לקבוצה בת 12 חבר, שהתארגנה לקבלת השמירה בכרמי זכרון יעקב. הקבוצה הצטמקה לשלשה חברים והוא החזיק מעמד בה ורכש את נסיונו הראשון ב"פגישות לילה" עם גנבים ומתנפלים ערבים, עד שהצליח פעם לתפוס אחד מהם ולהנחית לו מכות נאמנות ומאלפות, ולנקמה ארבו לו השומרים הערבים והכוהו ופצעו את ראשו, ועוד זמן רב נשא את תוצאות ההתנפלות ההיא באבדן דם, בחולשה כללית ובחולשת כח הזכרון, מזכרון יעקב עבר לעבודה בבנין בית החרושת לסבון "עתיד" בבן-שמן, ותוך המאמץ הגדול ותנאי-החיים הקשים חלה בקדחת, יחד עם יחזקאל חברו. בעקב הפצרות מיכאל הלפרין וחיה שרה חנקין עלו שניהם ירושלימה לריפוי והחלמה בבית-החולים של המיסיון האנגלי. אח"כ עשה כעצת הפרופ' בוריס שץ ועבד בירושלים בסתתות שנה וחצי. חי בקומונה של פועלים, שלמדו בערבים בבית-הספר לאמנות "בצלאל'' אחרי ימי עבודה קשה. דירתם, תחילה במרתף ואח''כ בשני חדרים קטנים בשכונת הבוכארים, שימשה מרכז ל"פועלי ציון'' בירושלים, ושם רקמו הוא ויחזקאל חנקין את חלום "השומר'', לא בניסוחו הברור כפי שנתגבש אח''כ למעשה, אלא כרעיון סתמי ליצירת חבר אנשים, כת, לשם מטרה לאומית - יצירת כח עברי כדי להגן על הארץ, יחזקאל חנקין היה האיש היחידי אשר הבין לרוחו. האחרים לעגו וקראו להם - בעלי הזיות.
הריצו מכתב לישראל שוחט (ראה כרך א', עמוד 399), שהציע לקרוא לאספת חברים ביפו, בימי ועידת "פועלי ציון" שם. גם יצחק בן-צבי (כיום נשיא מדינת ישראל. ראה כרך א', עמוד 166) הכיר בחשיבות ההצעה. האספה החשאית הראשונה נערכה בשנת תרס''ז (1907) בחדרו הקטן של בן-צבי ביפו, בהשתתפותם של: יצחק בן-צבי, ישראל שוחט, ישראל גלעדי, יחז קאל ניסנוב, יחזקאל חנקין, צבי בקר ואלכסנדר זייד. שוחט ובן-צבי ערכו מבעוד יום תכנית קצרה, צופה למרחוק. נקבע השם "בר-גיורא", והסיסמא: "בדם ואש יהודה נפלה - בדם ואש יהודה תקום" (לפי השיר של המשורר יעקב כהן). וכך החלה פרשת "השומר''.
ב"השומר" מצא את חייו, זו היתה משפחתו. בו נתחנך וחינך, כי בו ראה אפשרות להתגשמות שאיפותיו. בז לפחד היה, בתרס"ח (1908) כשנוצר בסג'רה "קולקטיב הפועלים הראשון'', היה מהראשונים, אשר רעיון "השומר" הפך צו חיים להם, שעלו לסג'רה.
עליו הוטל התפקיד של שמירת המושבה.
היה בין העשרה שנשלחו למסחר. (כפר תבור) להכשרה בעבודת האדמה, לקראת ההתישבות בעתיד בחורן.
ועם השמירה מתחילים הנדודים. בבוא חבר "השומר" למקום חדש, לא ידע מעולם לכמה זמן בא ומתי יקבל פקודה לעבור למקום אחר.
ממסחה עבר למלחמיה, ליבנאל, לחדרה ולרחובות. מרחובות לראשון לציון ושוב לחדרה ושוב לרחובות בתור שומר בכרמים.
ברחובות רכש לו את סוסתו שנקראה בשם "חמודה", הסוסה הראשונה אשר היתה קנין "השומר''.
ברחובות נשא לאשה את חברתו צפורה. שאחרי שנפגשו לפנים בוילנה בנשף-הפרידה החשאי על סף עלותו ארצה, פגש אותה שוב בשנת 1907 בקומונה הירושלמית. זאת היתה חתונה "קולקטיבית", שחגגה המושבה לארבעה זוגות שומרים בבת-אחת.
מרחובות עבר לכרכור. מהיותו בעל משפחה, נתנה לו הזכות לשבת שנה תמימה במקום אחד. ליד הבית (החושה) עיבד חלקת אדמה לגן ירק, משתלת עצי פרי ופרחים לרוב. רכש פרה, תרנגולות, אוזים וברוזים משק חי. התקין מדפה (חדר אורחים) לקבלת פני השכנים הערבים מהסביבה (למען השלום) ובהשתדלות הד"ר א. רופין, מנהל המשרד הארצישראלי אז, הוקצב לכיסוי ההוצאות סך 50 פרנקים לחודש.
על מדה זו של הכנסת אורחים מכובדת ונאה שמר זייד עד סוף ימיו.
מכרכור עבר ב-1914 לתל-עדשים, שעוד לא נגאלה אז כולה. העביר לשם את "משקו החי''. עבד שם עם זוג פרדות בחרישת חלק מהאדמה (שנגאלה).
בתל-עדשים נולדו לו הילדים הראשונים.
בתשרי תרע"ז עלה עם קבוצה קטנה מנאמני "השומר" להתישבות בגליל העליון, באדמת חמרה שבקרבת מתולה (כיום - "כפר גלעדי''). כשנה תמימה גרו במתולה. בעלי המשפחה עבדו את האדמה בחמרה והרווקים שמרו במתולה. בעליה זו נתגשמה אחת השאיפות שהונחו ביסוד "השומר" מראשיתו: ישובי שומרים בגבולות הארץ. העליה לחמרה חלה, לאחר שנתבדו התקוות להתנחלות בחורן, ונכשל המשא ומתן להתישבות באדמת הבארון בבני-יהודה, מעבר לכנרת.
הקבוצה סבלה מחוסר אמצעים, היו אז ימי המצוקה הגדולה לישוב, רעב ומחלות, רדיפות השלטון הטורקי וניתוק מוחלט מן הגולה לרגל מלחמת העולם.