משתחרר מהצבא בדרגת קפטן, והוא נכנס לעבד כמפקח במחלקת החקלאות בממשלת הכבוש, הוא חוזר לכפרו ומתחיל גם בעבודה ציבורית, כחבר ועד המושבה בזכרון-יעקב.
באפריל 1920 מתלחשים בירושלים על קרבת המהומות. הוא עולה לירושלים, פנחס רוטנברג וזאב ז'בו טינסקי בארגנם את גרעין ההגנה היהודית, פונים אליו ומבקשים את עזרתו.
לאחר זמן קצר לוקח אלכסנדר חלק ביסוד "הסולל", חברה להוצאת עתונים, ויחד עם איתמר בן-אב"י, אשר ספיר, פרץ דגן, (קורנפלד), יצחק עבאדי, אברהם אלמאליח ואחרים הוא מוציא לאור ועורך את "דואר היום" העברי, "באריד אל יום" הערבי, ו"פלשטין ויקלל" שבועון בשפה האנגלית, כמה משורת המאמרים שפרסם ב"דאר היום" בחתימת: אלכס, נדרו, והמעוררים בשעתו הד חזק, יצאו בקובץ תחת השם "במערכה".
משנת 1921 ואילך ולמשך שנים ספורות שימש כנשיא להסתדרות "בני בנימין" בא"י, הוא יסד הסתדרות זו יחד עם פעילי מושבות שונות מקרב הנוער במטרה לעודד ולעזור לארגונם של בני המושבות, בני האכרים הוותיקים בארץ אשר היו אותה שעה עזובים לנפשם ללא עזרה והדרכה צבורית, וכתוצאה מכך נטשו רבים את חקלאותם (בין שהגרו לחו"ל בין שנדדו לערים).
אגודת בני המושבות הזו נקראה על שם הברון אדמונד דה-רוטשילד אשר אותו העריצו כולם כמיישב וכתומך בהתישבות הארץ הגדול בכל הזמנים. סיסמתם הראשית אשר חרט על דגלם היתה "לשמור על הקיים ולבנות את החרב" - הסיסמה אשר ירשו מ"הגדעונים", כי אלכסנדר ראה ב"בני בנימין" יורשיהם הנאמנים של ה"גדעונים''.
בחוץ לארץ, בעיקר בארה"ב, נתנו ידם ועזרתם לארגון זה השופט העליון לואיס ברנדיס, השופט יוליאן מק, הפרופ' פליקס פרנקפורטר (כיום שופט עליון) נתן שטראוס, הברון פליקס דה מנשה, ובעיקר הגב' מרי פלז (ראה כרך ה', עמוד 2395).
בין השנים 1922-1924 הוא יוצא לארצות הברית להתרים מוסדות ואנשים לטובת "בני בנימין". הודות לתרומות הללו ולהתענינות בגורל ההסתדרות, שידע לעורר בלב אישים גדולים וחשובים באמריקה - נוסד בארץ בנק שתופי מיוחד, לחקלאות, הוא "בנק בני בנימין", ורבים מהחברים הרחיבו בעזרתו את משקם.
לגאולת האדמה גם-כן נתן ידו. הגב' מרי פלז היא שאפשרה את הדבר. תחילה נסו לפדות מאדמות הג'יפתליק בבית-שאן (מידי בידואים חצאי-נודדים) אלא שבעטיה של פקידות ממשלת המנדט דאז, אשר הניחה מכשולים מיוחדים לקניה ולמתן הוותורים מצד הבדואים אשר רכשו אז זכויות על הקרקע, חלפה הזדמנות מצוינת וכספים רבים הלכו לטמיון. הגב' פלז רכשה אח"כ אדמה אף בסביבות חדרה, בין השאר, ושוב נטפלו לענין פקידי הממשלה ומהם יהודים, ומשפטים רבים וערעורים שעלו בהון תועפות, נתכו על השטח למשך שנים רבות. הגב' פלז ותרה על כל אלה כי לא רצתה לעמוד בהוצאות נוספות ובתככים שנרקמו.
עוד לפני כן נפסקו היחסים הידידותיים ששררו בינו לבין הד"ר חיים ויצמן (ראה ספרו של ד"ר ויצמן "מסה ומעש" בעמוד 255), אשר עמו נסע לועידת סן-רמו ולו מסר את עזרתו בכל הנוגע לאדמיניסטרציה בארץ, אשר ראשיה תכננו את הקמת ממלכה ערבית. יחסים אלו החלו מתערערים בעת שאלכסנדר צדד בסיעת מק-ברנדייס במשבר הציוני, והחריפו בהיוכחו לראות שוויצמן התנכר לאהרן ולאנשי "נילי" ואל פעלם ועזרתם בכבוש הארץ בעת שהשמיצום והתגברו להם בזדון, בכל זמן היותו של ד"ר ויצמן בארץ ועד לקונגרס היהודי בלונדון, למרות שמעשי אהרן ו"נילי" היו ידועים לו ואף שלח להם מברקי עדוד בעבודתם המסוכנה למען שחרור הארץ.
בזמן תקופת "בני-בנימין" פונה אלכסנדר לשטחים אחרים,וב-1921 בניו-יורק, וב-1922 בלונדון (בשותפות עם הנרי דה-רוטשילד) . הוא עוסק עלאת הצגות על במות לונדון וניו-יורק, במטרה להעלות לאלתר על קרשי הבמה מחזות החלוצים הראשונים בארץ ואת יעודם.
בשנים שלאחר-כך חל שנוי ניכר בהשקפת עולמו. הוא נעשה צמחוני, מתענין ולומד את שטתו ודרכי תלמודו של הד"ר פול קרטון (מצרפת), רופא מהולל שהתווה דרך רפואית, שהיתה עשויה, לדבריו, לכוון את האדם בדרך הנכונה לחיי חומר ורוח - ולדרך זו הוא נאמן עד סוף ימיו.
משך כל אותה תקופה ולאחריה, אין הוא מזניח את פעולתו הפוליטית. אהבתו לארץ-מולדתו וגורל הישוב קרוב ללבו, כפי שהיה בימי מלחמת העולם הראשונה, כשנחלץ לעזרתו. עמד בקשרים הדוקים עם בריגדיר-גנרל הרולד גריבון, מראשי וזרת המלחמה בלונדון, וכשפרצו בארץ מאורעות הדמים ב-1936 עשה אלכ סנדר רבות להטבת המצב. קשריו האישיים מאפשרים לו לעורר בפרלמנט הבריטי שאילתות על המצב בארץ, והוא פונה במכתבים אישיים אל חברי פרלמנט, מיניסטרים לשעבר, ואישים בעלי השפעה בצבור הבריטי, להצלת המצב.
תוך כל אותן השנים עושה הוא גם למען פרסום עבודותיו של אחיו אהרן. בעודו בשרות הצבא, גילה את