מיסיונר הלא-יהודי יונה קיבלר, סוכנה הראשי של חברת "נסטלה" בארץ, שיעביר מיפו כמויות גדולות של חלב משומר לתל-אביב, וכשהיסס קיבלר לעשות כך, הסביר לו בכל תוקף, שאם ימנע את עזרתו יהא חרם על עסקו מטעם הסוחרים היהודים, - והודות ל"הסבר" זה חוסל המחסור בחלב בתל-אביב. (על מעשה כזה, להצלת רבים ממחסור, חזר במלחמת השחרור כשנפרץ המצור על ירושלים, העביר שמה ממחסנו משלח גדול של דגים מלוחים בחביות בלי כל רווח ואף בלי בטחון לקבלת דמי הקרן).
בשנת תרפ''ב נשא לאשה את חנה בת פרץ סגל, שעלה ארצה עם משפחתו מליטא אחרי המלחמה.
המשיך במסחר סיטונאי במכולת בתל-אביב (בעקב מאורעות 1921 בטלה גזירת "עיר הגנים", ותל-אביב נעשתה עיר ממש, שיש בה מקום למסחר). למרות גידול עסקיו נשאר צנוע בהליכותיו, חיבב את היהודים הפשוטים בעלי המלאכה ונהנה מאורו ומחומו של הניצוץ החסידי שבנשמתם, ואף הוא עצמו נשאר דבק בקהל חסידי חב"ד ושמח עמהם בחגם. ידו היתה פתוחה לעזרה לכושלים בצדקה ובגמילות חסדים, וביחוד הרבה לתמוך בלומדי תורה, וכל זה בצנעה ובפשטות, בלי רדיפת כבוד ופרסום.
היה בעל מעוף רחב, שאף תמיד לבנות וליצור ונהנה מחדוות היצירה, כי ראה בזאת התגשמות בנית הארץ, יותר מאשר הגדלת רכושו הפרטי.
חיבב את נוף הארץ, וביחוד את הר כנען, כי שם "השכינה שורה במקום" (כך היה אומר). רכש שם שטח קרקע והיה מראשוני החברים בחברת "הרחבת הישוב", שנוסדה לגאולת אדמה בהר כנען ובנה שם את ביתו (הבית נהרס ע"י הערבים במלחמת העצמאות). דרש מהועד שביתו בהר-כנען יבנה ע"י חברי קבוץ "ביריה" - הר כנען. וכן היה חבר הועד של חברת "צופיה", שגם היא פעלה למטרה זו. ולמרבה אשרו זכה לראות בהגשמת משאת נפשו בקום מדינת ישראל ובהשתתפות בניו ובנותיו במלחמת שחרורה.
נפטר בתל-אביב, י''ד כסלו תשט"ו (9.12.54) והובא לקבורה בבית-הקברות הישן בין מיסדי העיר.
צאצאיו: יצחק, יהושפט (רופא), טובה אשת ד"ר מיכאל בריש, שונמית.
ישראל פלוטקין
נולד בקרופסי, פלך מוהילב, בשנת תרמ"ז (1887).
לאביו חיים ולאמו דבושה ביילה בת קופל. קבל חינוך מסורתי. עד גיל שמונה עשרה למד בישיבה במינסק אצל ר' לייזר. בן עשרים היה לסוכן של פירמות גדולות לצרכי מזון ברוסיה.
היה פעיל ב"פועלי-ציון" והשתתף בהגנה העצמית נגד הפרעות במינסק.
בשנת 1915 הקים בחרקוב ביח"ר לצרכי מזון.
ב-1915 היה חבר בהנהלת בנק קואופרטיב לעזרה הדדית והועד של הפליטים - פליטי המלחמה.
בשנת 1916 נשא לאשה את מיכלה בת יוסף וולף פרסקי, ממינסק.
בשנת 1920 עזב את רוסיה ועבר עם משפחתו לוילנה.
בשנת 1922 עבר לדנציג, הקים חברה גדולה לאימפורט ואקספורט. בגדיניה הקים חברה דומה תחת השם "וויטה" (הוא שם המפעל שלו בארץ עד היום הזה).
בדנציג הפך ביתו לבית חכמים ועסקנים. היה יותר סניף התנועה הריבזיוניסטית והיה ציר הקונגרס הציוני ה-18 בפרג (אוגוסט 1933).
היה ממיסדי הבנק היהודי במקום וחבר ההנהלה שלו, אך כל מחשבותיו היו מופנות לארץ-ישראל.
עלה לארץ בדצמבר 1933 והשתקע בתל-אביב.
חידש בארץ את הפירמה שלו "שותפות וויטה" בשטח המזון. הכניס לארץ חמרי מזון חשובים, שלא היו ידועים לתעשית המזון בארץ. נתן הרבה ממרצו וברעיונותיו לשפור ענפים רבים של תעשית המזון בארץ.
הקים ביח"ר לתעשית מזון בשם "וויטה". התענין בבעיות הכלכלה של ארצנו ופרסם מאמרים רבים בעתונות על בעיות כלכליות, על תעשיתנו לשכלל את עצמה, על מנת לנצל את חמרי הגלם הנמצאים בארץ ועל מנת להגביר את האקספורט שלנו לחו"ל.
היה חבר לשכת המסחר, חבר התאחדות בעלי התעשיה, חבר הנהלת בנק "אוצר עממי", מונה ע''י שלטונות המנדט כחבר בית דין למשפטי דירות.
מפעילי התנועה הריביזיוניסטית. חבר המרכז העולמי והמרכז הארצי שלה. חבר דירקטוריון "קרן תלחי" וחבר שלטון בית"ר.
ציר לקונגרס היסוד של הצ"ח בשנת 1935 בוינה. היה ממקורביו האישיים של זאב ז'בוטינסקי, היה יו"ר חבר הנאמנים של "מצודת זאב" בתל-אביב והשקיע הרבה מרץ, עבודה וממון בהקמת המצודה, בנה את המצודה החל מהאבן הראשונה עד שלד הקומה השלישית.
היה פעיל ביסוד "מכון ז'בוטינסקי''.