ולכל היותר נשארה לו האפשרות לקיים את הצנע בחייו הפרטיים, ואפשרות זו "מנצל" הוא כראוי.
כתב מאמרים ב"הפועל הצעיר" וב"דבר".
בנו: חיים (משורר מהמשמרת הצעירה), חנה (חברה בקבוצת "גשר") זהר (חברה בנחל-עוז).
סגן אלוף משה פרלמן
נולד בלונדון, כ"ג אדר תרע"א (23.3.1911).
לאביו ליפמן פרלמן (יליד מינסק, רוסיה) ולאמו רבקה בת אשר וויינגרטן. השתלם בבית ספר לכלכלה ובאוניברסיטה של לונדון (פרופ' הרולד לאסקי היה מורו במדעי החברה בלונדון).
קבל תואר :Bachelor of science )B. Sc.(. ב-1935 נעשה סופרה של סוכנות ידיעות "לונדון ג'נראל פרעס" ויצא לארצות הברית לשמנה חדשים. קצב החיים הפזיז בניו-יורק היה הולם את הטמפרמנט שלו. כשפרצו מהומות 1936 בא"י נתבקש ע"י סוכנותו לצאת אליה ולכתוב על המתרחש בא"י.
בא"י נעשה ציוני בלב ובנפש, עד אז לא ידע דבר מן המתרחש בא"י, זולת השמועות וההדים שהגיעו גם לרחוב היהודי בלונדון. בימי נעוריו היה סוציאליסט, ואף האמין, כי בתורה זו ימצא הפתרון לבעית ישראל בעולם.
בא"י נשתנתה כל השקפת עולמו מן הקצה אל הקצה.
דב הוז סייר אתו בארץ ושעה שהגיעו שניהם לעיןחרוד, נתפעל מחיי הקיבוץ, והחליט להשאר במקום.
ששה חדשים עשה בקיבוץ זה. עבד יד ביד עם אנשי הקיבוץ, חי את חייהם, רכש לעצמו את הלשון העברית, שנשארה שגורה בפיו למן אותם הימים, וכאן בא על סיפוקו הרעיוני ; "בפעם הראשונה בחיי ראיתי איך בני אדם חדורי חלוציות טהורה מגשימים את הסוציאליזם ולא רק מתפלפלים על עיקריו"...
ברבות הימים כתב שני סקרים על חיי הקיבוץ.
האחד בשם "התישבות קולקטיבית", היה הספר הראשון שהביא את הווי הקיבוץ בפני העולם האנגלו-סאכסי, ולאחר מכן גם הוסרט כסרט צבעוני. ספרו השני, בשם "הרפתקה אל השמש", יצא לאור בהוצאת גולאנץ, ודברי הערכה חמים נכתבו עליו במרבית העתונות הבריטית.
בשובו לאנגליה ב-1937 השקיע עצמו בלימוד הציונות. העלה מנבכי הארכיונים את כל שנכתב על התנועה הלאומית ושינן את הדברים באותה שיטתיות, שנתברך באוניברסיטה.
בלונדון נתמנה כקצין מקשר בלשכת ההסתדרות הציונית (1938).
בפרוץ מלחמת העולם השניה, נתגייס באנגליה, שירת בחזיתות השונות בצפון אפריקה, איטליה וצרפת, ואף הגיע לדרגה צבאית גבוהה - מייג'ר בחיל התותחנים (1940-44).
בשנות 1944-45 הועבר ל"מחלקת האינטליג'נס המדיני" של משרד החוץ הבריטי. הוקצה לו מקום פעולה חדש - בבלקנים. נספח לצירות הבריטית ביוון.
בתוקף תפקידו החדש סייר בארצות הבלקן השונות, לרבות יוגוסלביה, טורקיה, בולגריה והונגריה.
על סמך הידיעות שנרכשו לו בסיור בתוקף משרתו, כתב ספר על "המופתי הירושלמי", שעשה רושם רב כשהופיע בעתו בלונדון. הוא שילב את דברי הקטיגוריה שלו על האוייב המושבע לציונות ואף ראה בדרך חייו של המופתי, סממני ענין הרפתקן "ראספוטין" מחודש...
שלבים אחרים בחייו הציונים-העתונאיים, היו פרשת נדודיו מרצון, בחברת מעפילי "תיאודור הרצל" מאירופה לקפריסין. פרשת סבלות המעפילים, תיאר בעתון הבריטי המצויר "אילוסטרייטד", עשתה לבעית ישראל שירות טוב באנגליה וכן כתב בסופר העתון הליברלי בניו-יורק "פ. מ." את "דרך היסורים" של מגורשי "יציאת אירופה", חנייתם רבת התלאות בפורט-דהבוק והורדתם בכוח בנמל המבורג.
היה פעיל בעליה ב' במלחמה העולמית השניה, עד קום המדינה.
בעקבות מלחמת השחרור בארץ חזר לתל-אביב, הפעם לא בשירות הבריטי או עתון בריטי, כי אם בשירות צ.ה.ל. ישראל (מאי 1948) בדרגת סגן אלוף.
בשנות 1948-49 ראש מחלקת העתונות במשרד החוץ.
בשנות 1949-52 מנהל מחלקת העתונות (מכונה בפי העתונאים ומכיריו בשם: "מויש").
נתחבב על העתונאים הזרים. הוא יודע את דרישותיהם ועושה כמיטב יכולתו למלאן.
בשנת 1952 נתמנה כראש שירותי המודיעין של הממשלה.
בשנות 1952-55 מנהל שירות השידור "קול ישראל".